1
00:00:03,033 --> 00:00:16,999
MA: Heute ist Samstag der 21. Juli 2012. Im Auftrag der KZ-Gedenkstätte Flossenbürg führen wir jetzt ein Interview mit Avraham Fabischewitsch, der heute in Israel lebt.

2
00:00:17,000 --> 00:00:22,499
Mein Name ist Michael Aue von der Medienwerkstatt Franken.

3
00:00:22,500 --> 00:00:29,466
.מראיין: אני אשאל ואתה עונה לי. לא למצלמה. מה שאני אשאל תענה לי, לא למצלמה, אלי תסתכל

4
00:00:29,467 --> 00:00:29,999
.א.פ.: כן. אלייך

5
00:00:30,000 --> 00:00:32,299
.מראיין: כן, אנחנו מדברים

6
00:00:32,300 --> 00:00:34,332
.א.פ.: אתה צריך לדבר קצת יותר בקול רם

7
00:00:34,333 --> 00:00:37,432
.מרואיין: אז אני אדבר חזק, בסדר

8
00:00:37,433 --> 00:00:49,632
MA: Ok, now in the beginning please ask him, just to tell his name, when he was born, where he was born and maybe a bit about the family and the beginning of his story.

9
00:00:49,633 --> 00:00:51,999
Not just to start with the holocaust thing, just.

10
00:00:52,000 --> 00:00:59,366
.מראיין: אוקיי. מה השם שלך, מתי נולדת, וכמה מילים על המשפחה, איך הכל התחיל

11
00:00:59,367 --> 00:01:03,599
?א.פ.: בסדר. אני יכול, אז נדבר ב, בעברית, כן

12
00:01:03,600 --> 00:01:11,999
.אז שמי אברהם פאבישביץ'. נולדתי על יד ורשה, קוראים לזה פרושקוב. כמו שגרמנים נכנסו, לקחו אותנו לגטו ורשה

13
00:01:12,000 --> 00:01:13,666
?מראיין: באיזו שנה נולדת

14
00:01:13,667 --> 00:01:16,199
.א.פ.: נולדתי ב-1926

15
00:01:16,200 --> 00:01:17,966
?מראיין: איזה תאריך

16
00:01:17,967 --> 00:01:29,032
.א.פ.: בראשון לשמיני 1926. בסדר? אז כמו שהגרמנים נכנסו, לקחו אותנו מפרושקוב לגטו ורשה

17
00:01:29,033 --> 00:01:43,999
.את האבא, אנחנו משפחה של שבע נפשות היינו: אבא, אמא, אח היה לי, ושלוש בנות, אחיות. אני הייתי לא הכי קטן

18
00:01:44,000 --> 00:01:58,599
.אחרי הייתה עוד ילדה, אחות הכי קטנה, שהיא הייתה אולי בת 6. אני הייתי, אני חושב, אה, אולי שם בן, בן 11, מפני שעוד לא היה לי בר מצווה

19
00:01:58,600 --> 00:02:20,766
.אז לקחו אותנו, אז כן, לקחו את האבא לעבודה לפני שהלכנו לגטו ורשה. את האבא ואת אח שלי לעבודה. אח שלי יותר גדול ממני. ואני ואמא ואחותי הקטנה ו..., לקחו אותנו לגטו ורשה

20
00:02:20,767 --> 00:02:31,999
.הייתה לי עוד שתי אחיות, אז אחת ברחה, ברחה לפרטיזנים, ואחת, היא כאילו הייתה הולכת לעזור לעבודה לאבא

21
00:02:32,000 --> 00:02:33,166
?קראו לה, אפשר להגיד שמות

22
00:02:33,167 --> 00:02:35,199
.מראיין: כן, כן

23
00:02:35,200 --> 00:02:50,599
.א.פ.: אז זה... לאבא קראו מאיר. לאמא קראו מלכה. לאחותי הגדולה קראו לה אנג'ה. אחריה בא אח שלי, קראו לו פליקס

24
00:02:50,600 --> 00:03:06,166
.אחרי פליקס הייתה לי אחות שקראו לה אג'יה. ואחרי זה אני אברהם. אחרי הייתה לה עוד ילדה, אחות קטנה, אולי הייתה בת 5 או 6, קראו לה פולה

25
00:03:06,167 --> 00:03:17,732
.כולם התפזרו. הגרמנים פיזרו אותם, לקחו אותם. נשארתי בבית רק אני, אמא ואחותי הקטנה פולה

26
00:03:17,733 --> 00:03:29,566
.הגרמנים לקחו אותנו ויצאנו לגטו ורשה. לקחנו איתנו מה שאמא, כל אחד נתנה, בשביל לסחוב על הגב

27
00:03:29,567 --> 00:03:37,832
אני זוכר נתנה לי מ, מע, מצעים, בשביל להתכסות. שמיכה, על ה... נתנה לי.

28
00:03:37,833 --> 00:03:48,732
.אבל כשבאנו לרכבת בשביל לעלות, לנסוע לגטו ורשה, הגרמנים לקחו אותי מאמא. ואז כבר הייתי לבד

29
00:03:48,733 --> 00:03:50,132
?מראיין: באיזה שנה זה היה

30
00:03:50,133 --> 00:03:59,199
.א.פ.: אני, אני חושב זה היה בשנת 41. כמו שסג, לפני שסגרו את הגטו ורשה. עוד לא סגרו אותו

31
00:03:59,200 --> 00:04:04,732
.שהגענו לגטו, שלא יודע, לא זוכר, נפגשנו עם אמא

32
00:04:04,733 --> 00:04:18,266
.אמא חיפשה אותי, מצאה אותי. קיבלנו איזה דירה של איזה משפחה, היה לנו, מצאנו. וגרנו ברחוב, אני זוכר את הרחוב, קראו ל (???), זה אני זוכר

33
00:04:18,267 --> 00:04:31,899
.שמה גרנו וכמה, היה לנו כמה דברים שכל אחד סחב איתנו. התחלנו למכור ולקנות אוכל. עד שזה נגמר. לא היה כבר מה לאכול

34
00:04:31,900 --> 00:04:49,766
.נשארתי אני, אחותי הקטנה אג'יה ואמא. חיפשנו פרנסה. אז היא, אז אמא אז סידרה לי מגש. על המגש הייתה שמה

35
00:04:49,767 --> 00:05:07,766
.מראיין: גפרורים? תעצור. תשתה. תעצור. תשתה משהו

36
00:05:07,767 --> 00:05:10,499
.אם זה קטע שקשה לך לדבר תלך לשלב הבא

37
00:05:10,500 --> 00:05:11,166
?א.פ.: מה

38
00:05:11,167 --> 00:05:12,666
.מראיין: אם זה קטע שקשה לך לדבר עליו, בוא נלך לשלב הבא

39
00:05:12,667 --> 00:05:15,999
.א.פ.: לא, אני רוצה. אני יכול לדבר על זה

40
00:05:16,000 --> 00:05:16,299
.מראיין: אוקיי

41
00:05:16,300 --> 00:05:31,132
.א.פ.: אני יכול לדבר על זה. נתנה לי מגש כזה ועל המגש היו שמים סיגריות, סוכריות, ואחותי הקטנה הייתה על ידי, הייתה עושה קצת, היא החזיקה אותי במכנסים

42
00:05:31,133 --> 00:05:43,532
.והייתי שר, שיקנו סיגריות יבשות, לא רטובות. לא רטובות מהגשם. את המנגינה אני עוד זוכר

43
00:05:43,533 --> 00:05:52,999
(מדקלם את השיר}

44
00:05:53,000 --> 00:06:03,332
.מה, עם זה אני התחלתי. היו פושעים, כל אחד, הילדים שגנבו ממני. הם סחבו לי את הכל

45
00:06:03,333 --> 00:06:12,266
.נשארתי בלי כלום, עוד קיבלתי מכות, ובזה נגמר ה, המסחר שלי, שהייתי צריך להביא פרנסה הביתה

46
00:06:12,267 --> 00:06:20,332
.אז נשארנו שלותשנו – אמא, אחותי הקטנה ואני, ואוכל לא היה. לא היה מה לאכול

47
00:06:20,333 --> 00:06:28,499
.מכרנו את הכל מה שהיה. אני הייתי אולי 12 כבר

48
00:06:28,500 --> 00:06:33,132
.התחלתי לברוח מהגטו לחפש אוכל

49
00:06:33,133 --> 00:06:42,332
.איך ברחתי מגטו ורשה, אז רכבת אחת הייתה הרכבת שעם הפולנים היו צריכים לעבור את הגטו

50
00:06:42,333 --> 00:06:51,632
.לעבור, אז בזמן שהרכבת חשמלית הייתה נכנסה, אחת יוצאת, אז בין זה היינו בורחים

51
00:06:51,633 --> 00:06:59,199
.אני אומר אנחנו בורחים במספר רבים, מפני שלא הייתי לבד, היו עוד

52
00:06:59,200 --> 00:07:10,599
.הגרמנים היו יורים, אבל על זה לא היינו מסתכלים. היינו בורחים. ככה הייתי הולך בין הנוצרים ומבקש אוכל

53
00:07:10,600 --> 00:07:19,899
היו כאלו שזרקו לי אמ, אה, גזר או תפוח אה, תפוח אדמה או לחם.

54
00:07:19,900 --> 00:07:30,899
.לפעמים, אני זוכר עד היום הזה חתיכת עוגה. אבל היו גם כאלו ששפ, ששפכו עלי את הסיר, לילה, ששפכו עלי

55
00:07:30,900 --> 00:07:33,832
.אני, בחזרה היה אותו סיפור

56
00:07:33,833 --> 00:07:44,132
.הייתי צריך להחביא את זה כאן, על הבטן, ושוב פעם לברוח בין הרכבות, והבאתי את זה הביתה

57
00:07:44,133 --> 00:07:53,532
.וזה, זה, זה היה אוכל. אמא הייתה תמיד שואלת אותי מאיפה אתה מביא את זה

58
00:07:53,533 --> 00:08:02,799
.אז אני תמיד הייתי אומר שפה מצאתי, שמה מצאתי, תמיד היה לי איזה תירוץ

59
00:08:02,800 --> 00:08:25,166
."אז, שקרה שלאמא נודע שאני בורח, שאני בורח, והיא ידעה שיורים משמה, אז היא אמרה "אתה, אנחנו נמות, אבל אתה לא תברח יותר

60
00:08:25,167 --> 00:08:39,999
.אני זוכר שזה ב, בגטו, על ה, על החומה, אז הגטו כבר היה סגור, היה בעצם סינגוגה, קוראים לו טומצקה, הסינגוגה

61
00:08:40,000 --> 00:08:52,066
.שמה אפשר היה לשחד את השוטר פולני ואת השוטר יהודי והיה איזה חור, בור, הייתי, משם אפשר היה לצאת

62
00:08:52,067 --> 00:09:13,332
.אז אמא אמרה אם ככה אתה, מוכרחים לאכול משהו, ואתה רוצה להסתכן, אז לפחות שאני אהיה בטוחה, עם לב שקט

63
00:09:13,333 --> 00:09:24,466
מראיין: שתה עוד משהו אבא, זה

64
00:09:24,467 --> 00:09:31,366
."א.פ.: אז היא אמרה "שאני אהיה יותר שקטה, יותר בטוחה. קח, יש לי עשרה זלוטיס

65
00:09:31,367 --> 00:09:33,199
.היא נתנה לי את העשרה זלוטיס

66
00:09:33,200 --> 00:09:43,999
."היא אמרה "ככה, עכשיו אני אהיה יותר בטוח. אתה תיתן שוחד לשוטר פולני או ליהודי ויעבירו אותך דרך החומה

67
00:09:44,000 --> 00:09:46,999
.וככה היה באמת, עברתי

68
00:09:47,000 --> 00:10:01,332
.ועברתי, ונסעתי ופרושקוב, איפה שנולדתי, ושמה ברכבת חשמלית הייתה פרושקוב והייתה וורשה

69
00:10:01,333 --> 00:10:07,032
.זה היה רק קרוב מאוד, רבע שעה נסיעה עם הרכבת חשמלית

70
00:10:07,033 --> 00:10:15,032
.אז ככה אני נסעתי עם הרכבת הזאתי

71
00:10:15,033 --> 00:10:21,732
.על הרכבת עלו גרמנים והם ביקשו ממני תעודות

72
00:10:21,733 --> 00:10:34,666
.על התעודה היה כתוב פאבישביץ' אדם. זה בסדר, אבל שאלו אותי איפה אני גר, ואני ברוב טיפשותי, רוב לא יודע מה, אמרתי את האמת

73
00:10:34,667 --> 00:10:44,866
.כנראה לא ידעתי לשקר. אמרתי שאני גר (???) אז הוא תכף אמר (???) זה, זה הגטו

74
00:10:44,867 --> 00:10:59,032
.ככה לקחו אותי מהרכבת והכניסו אותי ל, למשטרה. הגרמנים, שמה היה גסטפו. היה בחצר

75
00:10:59,033 --> 00:11:05,232
.לא, עוד עלו למעלה, לקחו, אני זוכר, עליתי על מדרגות, למעלה הביאו אותי

76
00:11:05,233 --> 00:11:17,066
.ניסיתי לברוח. אבל לא יודע למה שלא ירו בי, אבל תפסו אותי והכניסו אותי ל... של כ, של כלב, בית של כלב

77
00:11:17,067 --> 00:11:21,366
.שמה החזיקו אותי. החזיקו אותי לא יודע כמה זמן

78
00:11:21,367 --> 00:11:26,299
.אבל מאותו רגע כבר את האמא, את המשפחה כבר לא ראיתי יותר

79
00:11:26,300 --> 00:11:35,666
.משמה לקחו אותי לבית סוהר, קראו לזה (???), שמה היו עוד הרבה ילדים

80
00:11:35,667 --> 00:11:46,232
.אז אה, היינו 150 ילדים. את המבוגרים, הייתה חומה, והיינו יורים בהם. אותנו לא ירו

81
00:11:46,233 --> 00:11:57,332
.איזה יום אחד, יום אחד באו, אמרה, הוציאו אותנו, הביאו אותנו לאומשלגפלץ

82
00:11:57,333 --> 00:12:09,999
.באומשלגפלץ הכניסו אותנו לרכבת. באומשלגפלץ היה נורא, אס-אס מנים עם כלבים נשכו, צעקו, מכות

83
00:12:10,000 --> 00:12:17,332
.ואותנו, היה לנו בערך 1,700 יהודי ורשה, הכניסו לרכבת

84
00:12:17,333 --> 00:12:24,766
.ובקיצור, אני, התחילו, התחלנו לנסוע, ולא ידענו לאן. אבל נסענו

85
00:12:24,767 --> 00:12:39,799
.וככה נסענו, לא יודע כמה זמן. אני מעריך יותר מ10 ימים, ש... והגענו לביילורוסיה, בלרוסיה קראו לזה

86
00:12:39,800 --> 00:12:50,399
.ושם הכניסו אותנו, הורידו אותנו, ושמה גסטאפו מיוחד, בגדים מיוחדים, אכזרים מאוד, אכזרים מאוד

87
00:12:50,400 --> 00:13:07,999
.שכל... הם, אם לא יכולתי לקפוץ מהר מהקרון אז כבר הייתי מקבל עם ה (???) שלו. או שהיה לו שוטים מיוחדים, השוטים האלו היו משאירים תכף פצע

88
00:13:08,000 --> 00:13:16,666
.ככה הכניסו אותו לאורוות, שהזבל של הסוסים של הרוסים, זה סימן היה כנראה שהרוסים רק עזבו

89
00:13:16,667 --> 00:13:29,932
.שהזבל עוד היה, עוד היה חם, ושמה הכניסו אותנו. הרבה זמן לא ישבנו, וכך, אז אולי חצי שעה הוצאיו אותנו, עשו אפל

90
00:13:29,933 --> 00:13:40,366
.אפל זה נקרא מסדר, זה מסדר, ושאלו אותי, שאלו אותנו מי רוצה בחזרה לנסוע לריכטונג היימאט

91
00:13:40,367 --> 00:13:44,466
.ריכטונג היימאט זאת אומרת כיוון הביתה, מי רוצה לנסוע

92
00:13:44,467 --> 00:13:49,166
.לא יודע, אני עוד היה לי חבר שוטלנד

93
00:13:49,167 --> 00:14:02,066
.אמרנו אברהם, בוא, אנחנו נשאר, אנחנו לא נוסעים הבייתה בחזרה, לריכטונג היימאט. הציעו לנו לקלף תפוחי אדמה

94
00:14:02,067 --> 00:14:08,999
.מי שישאר יקלף תפוחי אדמה. מי שלא רוצה יסע הבייתה. וככה היה

95
00:14:09,000 --> 00:14:19,166
.אותנו, מי שלא רצה לנסוע, הכניסו אותנו בחזרה. שמענו איך שסוגרים את הדלתות, ואותם לקחו

96
00:14:19,167 --> 00:14:26,466
.ואחרי חצי שעה שמענו את היריות ואחר כך קיבלנו את הבגדים שלהם

97
00:14:26,467 --> 00:14:38,266
.וככה הייתי בב(???) עבדתי שמה ובבאולייטונג. באולייטונג זה נקרא, בבניה

98
00:14:38,267 --> 00:14:45,532
.איזה, כמה זמן לא יודע, אבל היינו טרנספורט אחד של 1,700 יהודי ורשה

99
00:14:45,533 --> 00:14:49,332
.אחר כך בא עוד אחד, עוד טרספורט אחד כזה

100
00:14:49,333 --> 00:15:04,666
.בקיצור, נשארו 41. אוכל היינו מקבלים 14 איש כיכר לחם ומרק של אה, של סלק, מרק סלק

101
00:15:04,667 --> 00:15:08,432
.וכמה זמן היינו שמה גם לא זוכר

102
00:15:08,433 --> 00:15:18,999
אבל יום אחד היינו בטוחים שיחסלו אותנו. נשארו מאיזה 3,100, קרוב ל-4,000 יהודי ורשה, נשארו .41

103
00:15:19,000 --> 00:15:32,599
.לעבודה לא לקחו אותנו, רק היינו בתוך, בתוך המחנה, אבל אותי לקחו בשלב לחמם את המים במטבח

104
00:15:32,600 --> 00:15:42,166
.לאס-אס מן, קראו לזה אדולף אייכ, אדולף קראו לו. הוא ידע יידיש, ידע גרמנית וידע פולנית

105
00:15:42,167 --> 00:15:48,999
...היה כזה סדיסט. הוא לקח כלב ונתן לי שאני אבשל אותו, ואחר כך הוא

106
00:15:49,000 --> 00:15:59,432
.בקיצור זה, ג'סטה, הוא לקח כיכר לחם וזרק לתוך הסיר הזה. וזה אכלנו

107
00:15:59,433 --> 00:16:03,999
.וככה חיינו לא יודע כמה זמן, ועוד היה טוב

108
00:16:04,000 --> 00:16:15,666
.כל אלה שהלכו לנקות שירותים היו מביאים עצמות מה, מהמטבח של האס-אס מנים, היינו מב... וזה דווקא אני הייתי עושה

109
00:16:15,667 --> 00:16:21,132
.הייתי מבשל ומוריד מלמעלה את השומן, וזה היינו חיים

110
00:16:21,133 --> 00:16:31,066
.עד שיום בהיר אחד, לא יודע איך, וזה בא, באו לקחו אותנו והביאו אותנו למינסק

111
00:16:31,067 --> 00:16:34,999
.בלי שום דבר, בלי להגיד מילה, בלי שום דבר

112
00:16:35,000 --> 00:16:44,332
.אבל מה שכן אמרו הגרמנים שאין יותר יהודים, שהם חוזרים עכשיו מהמרד גטו ורשה היו

113
00:16:44,333 --> 00:16:56,999
."האס-אס מנים סיפרו, זה בשביל לשמח אותנו. אז הם אמרו ש"דעו לכם, זה אתם רק. אין יותר יהודים. אנחנו חיסלנו את כל היהודים בגטו ורשה

114
00:16:57,000 --> 00:17:01,932
.וזה, זה, זה ידענו. זה חיינו

115
00:17:01,933 --> 00:17:11,332
.עד שיום אחד לקחו אותנו ל, למשאיות, והביאו אותנו למינסק

116
00:17:11,333 --> 00:17:20,332
.הגענו למינסק, ראינו הרבה יהודים, ושמה פגשתי את החבר שלי, שקוראים לו צבי פלדמן

117
00:17:20,333 --> 00:17:27,332
.הנה קובי יושב פה, זה הבן שלו. ואז הכרתי את צבי פלדמן והיינו יחד

118
00:17:27,333 --> 00:17:43,266
.במינסק זה היה אנשים שבאו ישר, לקחו אותם הגרמנים ישר מהבתים, מהבתים, ואנחנו באנו בתור האנשים פראים, שעברנו כבר את הגיהנום

119
00:17:43,267 --> 00:17:46,966
.היינו גונבים את (???) מזה היינו חיים

120
00:17:46,967 --> 00:17:55,999
.היינו מסתתרים אחרי, אחרי ה, אחרי הבתים, היו מגרשים אותנו, שאנחנו נדביק להם עם כינים

121
00:17:56,000 --> 00:18:08,499
.בגדים שלנו היה לבנים, חאקי, עם צלב על ה, על הגב, ופה גם אדום, אדום צבוע

122
00:18:08,500 --> 00:18:17,199
.ככה, זה הבגדים היה. זה ככה, היינו הרבה, כמה זמן, לא זוכר כמה שהיינו במינסק

123
00:18:17,200 --> 00:18:31,999
.ממינסק לקחו אותנו, הכניסו אותי, את כולנו. היו שמה יהודים גם, יהודים מגרמניה ויהודי רוסיה, ואנחנו הקומץ מפולניה, מורשה

124
00:18:32,000 --> 00:18:35,999
.הכניסו אותנו לרכבות ונסענו

125
00:18:36,000 --> 00:18:44,166
.אבל אני כבר היה לי ניסיון לנסוע ברכבת סגורה, בשביל קצת אוויר שיהיה, אחרת היו מתים

126
00:18:44,167 --> 00:18:52,232
.הכניסו, לא ספרו, רק הכניסו כמה שנכנס. דחפו את זה עד שהדלת יכלה להיסגר

127
00:18:52,233 --> 00:18:57,332
.אני תפסתי סדק, למטה, אני זוכר, נשכבתי על הרצפה

128
00:18:57,333 --> 00:19:10,566
.הייתי רזה, קטן, והיה לי סדק עם קצת אוויר. ואז כולם היו מקנאים, אלא שהיה להם עוד לחם מהבית ביקשו ממני את ה, את המקום הזה

129
00:19:10,567 --> 00:19:17,999
.אני אמרתי בסדר, אתן לכם את המקום הזה, תנו לי לחם, אז ככה באמת היה

130
00:19:18,000 --> 00:19:22,299
.נסענו כמה זמן, לא זוכר, הביאו אותנו מיידאנק

131
00:19:22,300 --> 00:19:30,999
.במיידאנק היינו שמה, היה נורא, אס-אס מנים עם כלבים. הכלבים נשכו

132
00:19:31,000 --> 00:19:38,532
.אני לא יודע איך הייתי מתחבא שלא לקבל נשיכות מהכלבים. זה היו כלבים משהו מיוחדים

133
00:19:38,533 --> 00:19:45,399
.זאבים זה רק בטלוויזיה רואים, כלבים כאלו, וגרמנים עם השוטים

134
00:19:45,400 --> 00:19:51,599
רק מרביצים, לא מדברים, צועקים. והכלבים

135
00:19:51,600 --> 00:20:05,999
.ועשו, הרבה זמן לא היינו שמה, עשו אפל, שוב פעם מסדר. מסדר עשו. היינו 41 מגטו ורשה, מ (???) היינו יחד

136
00:20:06,000 --> 00:20:20,666
."אבל באפל אז הג, הגרמני הזה אמר "מי שיש לו, יש לו מקצוע שיעמוד מצד הזה. הבלתי מקצועיים שיעמדו מצד הזה

137
00:20:20,667 --> 00:20:31,332
.אני, לא היה לי שום מקצוע, כולל גם צבי פלדמן, זכרונו לברכה. לא היה לנו שום מקצוע, היינו עוד ילדים

138
00:20:31,333 --> 00:20:39,332
.הלכנו, שוב פעם הלכנו בדרך ישרה, לא יודע, אני תמיד הייתי ישר, לא ידעתי אף פעם לשקר

139
00:20:39,333 --> 00:20:44,599
.הלכתי, שלא היה לי שום מקצוע, אז הלכתי בלתי מקצועיים

140
00:20:44,600 --> 00:20:56,499
.ו... ועוד פעם כל הבלתי מקצועיים, הכניסו אותנו בחזרה בתוך הרכבות והתחלנו, לרכבות וסגרו אותנו

141
00:20:56,500 --> 00:21:01,466
.ואת כל אלה שנשארו, הרבה הרבה אלפים נשארו במיידאנק

142
00:21:01,467 --> 00:21:06,099
.יותר לא ראיתי אותם. אותם, את כולם שרפו שם במיידאנק

143
00:21:06,100 --> 00:21:12,766
.אנחנו נסענו, הכניסו אותנו לרכבות. לא היינו הרבה אנשים

144
00:21:12,767 --> 00:21:25,966
.והביאו אותנו ל, לבודזין. ממיידאנק לבודזין, פולניה. בודזין, שמה פגשנו הרבה יהודים

145
00:21:25,967 --> 00:21:33,999
.יהודים. היה אס-אס מן אחד שהוא היה גרוע, היה רוצח

146
00:21:34,000 --> 00:21:41,032
.אז אמרו לנו שהנה יש לכם מזל, באתם היום, אתמול הרוצח הזה עזב

147
00:21:41,033 --> 00:21:45,666
.אז ככה אנחנו נשארו בחיים כל ה-4, ה-41 היינו

148
00:21:45,667 --> 00:21:48,332
.והסתדרנו, עבדנו בבודזין

149
00:21:48,333 --> 00:21:57,132
.שמה, בבודזין לקחו אותנו איזה תקופה לאומשלאגפלא... אומשולונג קראו לזה

150
00:21:57,133 --> 00:22:06,166
.אומשולונג זה נקרא אה, לפני המל..., אה ללמד מישהו מקצוע

151
00:22:06,167 --> 00:22:09,999
.אז זה נקרא, זה בית ספר למקצוע

152
00:22:10,000 --> 00:22:14,999
.אותנו, בארץ איך קוראים לזה? לא חשוב

153
00:22:15,000 --> 00:22:24,599
.והם נתנו לנו ללמוד פצירה לעבוד, עם המסור, וזה היה וולקסדויטשה, הם לימדו אותנו, וולקסדויטשים

154
00:22:24,600 --> 00:22:36,232
.ומשמה, ככה למדנו הרבה זמן, ובא משמה לקחו אותנו למיידץ. במיידץ עשו לי את ה-ק.ל. הזה

155
00:22:36,233 --> 00:22:46,432
.ושמה עבדנו באווירונים ב (???) זה חלק של מטוסים שאיפה תא הטייס יושב

156
00:22:46,433 --> 00:22:51,999
.שמה זה היה מחנה גם כן נורא, שמה היו תולים אנשים על הידיים

157
00:22:52,000 --> 00:23:04,599
.היינו הולכים בבוקר לעבודה, יכולנו לראות שדרה – אנשים תלויים על הידיים. זה היה, זה היה משהו נורא

158
00:23:04,600 --> 00:23:12,332
.ו..., וזה הלכנו לעבודה וככה היינו צריכים אחר כך לחזור

159
00:23:12,333 --> 00:23:21,132
.במיידץ כמה זמן הייתי, לא זוכר. ממיידץ שלחנו אותנו

160
00:23:21,133 --> 00:23:29,999
.מ-41 אנחנו כבר לא נשארו הרבה, אני חושב איזה 7. גם כן תלו אותם שמה

161
00:23:30,000 --> 00:23:39,999
.והיה כזה משטח גדול כזה, ששמה היו תולים אנשים לא רק על היידים, גם זה, תולים

162
00:23:40,000 --> 00:23:54,466
.היה מקרה אחד, תלו בן אדם שלוש פעמים נקרע, ובסוף תלו אותו

163
00:23:54,467 --> 00:24:07,866
."ממיידץ, שעשו את הק.ל. הזה, זה גם כן הוא אומר, "אם לא תחזיק חזק, לא תבכה, לא תצעק, אני אעשה לך יותר בעדינות. תצעק אני אעשה יותר חזק

164
00:24:07,867 --> 00:24:20,132
.אבל זה כאב מאוד, מה זה עשה, עם מחט, מחט, בגסות. דקר לי, דקר את זה, עם טוש. אבל עברתי את זה

165
00:24:20,133 --> 00:24:30,366
.ממיידץ באה פקודה, לא ידענו מתי. אף פעם לא אמרו מחר נעשה את זה או אחר כך נעשה את זה, תוכנית. אף פעם לא ידענו תוכנית

166
00:24:30,367 --> 00:24:34,232
.לקחו אותנו, שלחו אותנו לוייליצ'קה

167
00:24:34,233 --> 00:24:44,699
.וייליצ'יקה היה מחנה של מכרות מלח. לא לקחו אותנו לעבודה, לא עשינו שום דבר, אבל גם אוכל לא נתנו לנו

168
00:24:44,700 --> 00:24:50,332
.לא יודע ממה היינו אוכלים. אחד מהשני היינו אוכלים

169
00:24:50,333 --> 00:24:57,999
.זה אנשים שעבדו בשירותים, לנקות בתי שימוש, לזה היה מקום עבודה הכי טוב

170
00:24:58,000 --> 00:25:06,499
.אלה היו מביאים קצת אוכל. מה שמצאו היו מביאים ובערב היינו מתחלקים ככה

171
00:25:06,500 --> 00:25:14,966
.אנחנו שמתחלקים. אני אומר לך, קבוצה שלנו מ (???) שהיינו מגטו ורשה עוד, החזקנו את עצמו יחד, כל הזמן ביחד

172
00:25:14,967 --> 00:25:23,999
.צביקה, אני זוכר. היינו מבשלים את ה, את העצמות, מה שהביאו

173
00:25:24,000 --> 00:25:39,199
.בוייליצ'קה היינו כמה זמן, לא זוכר. יום אחד שוב פעם בויילי'צקה לקחו את כולנו, הכניסו לרכבות ונסענו לפלוסנבורג

174
00:25:39,200 --> 00:25:46,299
?כמה זמן. לעשות הפסקה

175
00:25:46,300 --> 00:25:47,232
MA: Ok. Yeah.

176
00:25:47,233 --> 00:25:54,866
IV: He told, this is too short. Short story until he got to Floss, where he stopped.

177
00:25:54,867 --> 00:25:59,466
{unintelligible}

178
00:25:59,467 --> 00:26:06,499
MA: Ok, so maybe we take a 30 seconds break, just to drink a little bit and to relax, and…

179
00:26:06,500 --> 00:26:19,266
.מראיין: תעשה קצת הפסקה, תחזור לעצמך

180
00:26:19,267 --> 00:26:20,366
.א.פ.: נסענו לפלוסנבורג. כמה זמן

181
00:26:20,367 --> 00:26:25,532
.מראיין: רגע אבא, כמה דקות. אוקיי, כמה דקות תן להם. אולי הם צריכים להתאושש מזה

182
00:26:25,533 --> 00:26:26,666
?א.פ.: מה

183
00:26:26,667 --> 00:26:35,399
.מראיין: תעזוב דקה... תשאל את השאלה

184
00:26:35,400 --> 00:26:46,099
MA: For the camera it’s better…(???)

185
00:26:46,100 --> 00:26:50,299
.מראיין: כשאתה מדבר תסתכל עלי. עלי תסתכל

186
00:26:50,300 --> 00:26:52,499
?א.פ.: בסדר. שאלת משהו

187
00:26:52,500 --> 00:26:53,299
?מראיין: מה

188
00:26:53,300 --> 00:26:54,066
?א.פ.: שאלת אותי משהו

189
00:26:54,067 --> 00:26:57,132
.מראיין: לא, לא, לא. לא. רגיל, קח כמה שניות

190
00:26:57,133 --> 00:26:57,332
.א.פ.: בסדר

191
00:26:57,333 --> 00:26:58,999
.מראיין: ברגע שאתה יכול להמשיך

192
00:26:59,000 --> 00:27:00,966
...א.פ.:  הנה, אה... מוייליצ'קה הכניסו

193
00:27:00,967 --> 00:27:03,299
.מראיין: שניה. אפשר לראות שהם מצלמים

194
00:27:03,300 --> 00:27:03,499
?א.פ.: איך

195
00:27:03,500 --> 00:27:08,532
?מראיין: שניה, אני אראה שזה מצלמים באמת. שניה. אתה רוצה עוד לשתות קצת אבא

196
00:27:08,533 --> 00:27:11,132
.א.פ.: שתיתי, כן

197
00:27:11,133 --> 00:27:11,999
MA: Ok. We can continue. We can…

198
00:27:12,000 --> 00:27:14,499
IV: Yeah? Alright, so…

199
00:27:14,500 --> 00:27:14,466
.מראיין: תמשיך

200
00:27:14,467 --> 00:27:19,832
.א.פ.: אני יכול להמשיך? נסענו, נסענו. הכניסו אותנו לרכבות

201
00:27:19,833 --> 00:27:29,032
.לאן? לא ידענו. וככה נסענו, נסענו הרבה זמן. אבל הייתה זמן שהרכבת בכלל עמדה

202
00:27:29,033 --> 00:27:38,066
.זה היה מצב הכ גרוע. אבל כל זה, תראו, נסענו. אין אוכל, אוכל לא נתנו, לא יודע ממה

203
00:27:38,067 --> 00:27:49,032
.עד היום אם אני שואל את עצמי ממה חייתי? הייתי כבר מוסלמן. הלכתי רק על שתי מקלות. קראו לי גם מוסלמן כבר

204
00:27:49,033 --> 00:27:58,699
.והייתי כבר פונה לדרך גם כן, איפה שכולם שלחו אותם, שהאס-אס קראו להם לחופש

205
00:27:58,700 --> 00:28:06,799
.עמדנו הרבה זמן ב, אה, ברכבת. הרכבת עמדה הרבה זמן. לא ידענו לאן

206
00:28:06,800 --> 00:28:14,099
.רק עכשיו אנחנו יודעים שהם רצו להביא אותנו לדאכאו או ל, או לאושוויץ

207
00:28:14,100 --> 00:28:16,432
.רק עכשיו נודע לנו

208
00:28:16,433 --> 00:28:23,999
.ואחר כך בכל זאת הם, נסענו, הגענו לפלוסנבורג. בפלוסנבורג נעמדנו

209
00:28:24,000 --> 00:28:34,999
.הם פותחים את הדלתות. הראוס, ראוס, ראוס. צעקות, כלבים, אס-אסים, מכות. משהו מהר, מהר, מהר לקפוץ מהרכבות

210
00:28:35,000 --> 00:28:46,566
.הם היו הרבה. אז זה, אני מדבר על אנשים פחות או יותר שהם, שלא, היו הרבה נפלו וירו בהם ונשארו

211
00:28:46,567 --> 00:28:52,066
.והנה אני, כאלו עוד מוסלן, בכל זאת עול קפצתי על הרגלים

212
00:28:52,067 --> 00:29:02,232
.נשארתי, אבל הרבה הרגו טרם בזמן שלא, לא, לא מהר רצו החוצה מהרכבות

213
00:29:02,233 --> 00:29:13,666
.הסתדרנו. שוב פעם עשו אפל. התחלנו ללכת, כמה זמן לא זוכר. בתוך פלוסנבורג. עוד לא ידעתי שזה קוראים לזה פלוסנבורג

214
00:29:13,667 --> 00:29:20,866
.רק כשהגענו, על יד השער, נדמה לי, היה כתוב פלוסנבורג. הגענו לשער

215
00:29:20,867 --> 00:29:27,599
.הכניסו אותנו בפנים

216
00:29:27,600 --> 00:29:37,666
.לא זוכר אם זה, אם הזה עם הכנר ישב על יד הדלת. על יד השער, כן, ניגן, תזמורת הייתה

217
00:29:37,667 --> 00:29:54,799
.ככה נכנסו לתוך, לתוך המחנה. עשו איזה רישום והביאו אותנו ל, אל אה, קראו לזה אנטלאוסונג, אנטלאוסונג, וושרום

218
00:29:54,800 --> 00:30:04,166
.אמרו לנו להתפשט. התפשטנו. עמדנו על יד המי שהיה ספר, שאלו מי שספר

219
00:30:04,167 --> 00:30:09,732
.נתנו לו אה, איזה מכונה, והוא היה מגלח אותנו

220
00:30:09,733 --> 00:30:18,666
.מגלח אותנו, מוריד כל שערה שלא תיפול בחזרה, ופה למעלה באמצע השאיר לנו דילוייזה שטראסה קראו לזה

221
00:30:18,667 --> 00:30:33,699
.דילוייזה שטראסה. זה היה, ז, זה, זה שביל זהב, שביל, שבילים. ככה הסתובבנו ערומים

222
00:30:33,700 --> 00:30:40,999
.בצד אחד באמת עשו לנו ריססו אותנו, צד שני עשו לנו מים

223
00:30:41,000 --> 00:30:51,866
.אבל את האמת להגיד, כמו שהכניסו אותנו אמרנו, אמרו לנו להתפשט, הסתכלנו על התקרה ואמרנו הנה, זה הסוף

224
00:30:51,867 --> 00:30:59,999
.הנה, זה, נותנים לנו את הגז. היו הרבה שהיו, התבטאו, התבטויות

225
00:31:00,000 --> 00:31:04,999
.בשביל מה היינו כל זה צריכים לעבור בשביל פה יחסלו אותנו

226
00:31:05,000 --> 00:31:12,999
.היינו בטוחים שמהתקרה יבוא הגז. אבל, לא יודע, נתנו לנו כמה חתיכות סבון

227
00:31:13,000 --> 00:31:24,966
.אני, כמה שאני זוכר שכתוב על הסבון הזה ראב – ר., ר.ב.א או ה, לא זוכר. ובלועזית

228
00:31:24,967 --> 00:31:37,566
.ונתנו בכל זאת מים. התרחצנו, יצאנו החוצה בלי בגדים. ערומים. על חצץ הסתובבנו

229
00:31:37,567 --> 00:31:49,166
.המגרש הזה, החצר שיצאנו היה חצר של חצץ שהם היו חד, חד כמו סכיני גילוח

230
00:31:49,167 --> 00:31:53,232
.החצץ הזה היה כמו סכין גילוח, ככה דרכנו על זה

231
00:31:53,233 --> 00:32:03,999
.כמה זמן הסתובבנו ערומים, אני לא זוכר כמה ימים. אבל אחרי כמה ימים נתנו לנו שקים של נייר

232
00:32:04,000 --> 00:32:14,999
.השקים נייר, וזה היינו לובשים את זה.  אחר כך קיבלנו בגדים, את הפיג'מות אלו

233
00:32:15,000 --> 00:32:25,399
.אחרי זמן מה, וחילקו לנו לעבודה. לא יודע למה, איך ומה אני, אותי לקחו לשטיינברוך

234
00:32:25,400 --> 00:32:29,999
.לעבוד בשטיינברוך, במכרות של אה, של אבנים

235
00:32:30,000 --> 00:32:38,299
.שמה היינו צריכים, זה לא היה שום מטרה מה לעשות עם אבנים, המטרה היה רק לחסל אותנו

236
00:32:38,300 --> 00:32:49,499
.היינו מעבירים את האבנים ממקום למקום, ובדרך האס-אס מן עמד, שם רגל שניפול

237
00:32:49,500 --> 00:33:00,999
.אם אבן אחת קטנה היה על הכתף, היה זורק אותי בחזרה שניקח אבן אחרת, או ששני אנשים היינו עושים, לוקחים אבן גדולה והיינו הולכים

238
00:33:01,000 --> 00:33:12,132
.והכי גרוע הוא עמד באמצע האס-אס מן והוא היה שם רגל, שניפול למטה. אלה שנפלו למטה נפלו, לא ראינו אותם יותר

239
00:33:12,133 --> 00:33:25,932
.אחרי זמן מה, לא יודע, כנראה ראו שאני רשום שאני למדתי אה, שלוסריי, זה קראו לזה שלוסריי מה שלמדתי בבודזין

240
00:33:25,933 --> 00:33:41,999
.לקחו אותי להאלה, אלה, האלה... קונטרולהאלה. שמה עבדתי בביקורת, הניטים של הצלעות של המטוסים

241
00:33:42,000 --> 00:33:52,399
.הקאפו שלי היה עם נקודה אדומה, הוא היה כנראה קומוניסט. הוא לא היה כל כך רע

242
00:33:52,400 --> 00:33:59,099
.הכי גרועים היו אלה שהיו להם משולשים או ירוק או כהה

243
00:33:59,100 --> 00:34:14,899
.זה צבע כחול נדמה לי. אלה היו, הם היו הפטלינגה, הם היו אסירים, אבל הם התנהגו אלי נורא, איום. איום ונורא התנהגו אלינו

244
00:34:14,900 --> 00:34:23,132
.כן. ככה אני עבדתי שמה. אז, כן

245
00:34:23,133 --> 00:34:32,832
משמה לקחו אותי, שהגיל, לפי הגיל שלי, לא יודע, רשמו שמה שאני יליד .28

246
00:34:32,833 --> 00:34:41,332
.לקחו אותי לצריף של ילדים. צריף מספר 19. שמה גם היה אס-אס מן

247
00:34:41,333 --> 00:34:45,899
.הפטלינג, לא היה אס-אס מן, הוא היה הפטלינג, אבל גרמני. היה רע מאוד

248
00:34:45,900 --> 00:34:54,999
.הוא כל ספירה, כל אחד שהיינו נכנסים לצריף, הוא היה עם השוט, היה מרביץ על הראש

249
00:34:55,000 --> 00:35:00,966
.המטרה היה להתגנב, שלא, אי אפשר היה להתגנב, שלא להתחמק ממנה

250
00:35:00,967 --> 00:35:10,032
.אבל לפני שהוא נתן את המכה הזאת היינו מוכרחים לעבור על ידו, מפני שעל ידו עמד האחד שנתן את החתיכת לחם

251
00:35:10,033 --> 00:35:12,532
.את החתיכת לחם היינו מקבלים רק בערב

252
00:35:12,533 --> 00:35:20,666
.עם זה היינו נכנסים בפנים, ואני קיבלתי מקום לישון קומה שניה על הפריצ'ים האלה

253
00:35:20,667 --> 00:35:29,799
.קראו לזה פריצ'ים. זה מיטות עץ. אני בקומה שנייה

254
00:35:29,800 --> 00:35:34,166
.פעם אחת רציתי בכל זאת להרגיש את הטעם, הטעם של הלחם

255
00:35:34,167 --> 00:35:42,832
.לקחתי את הלחם. נכנסתי איתו לתוך סמרטוט, או כובע, היה לי כובע כזה

256
00:35:42,833 --> 00:35:48,932
.את הכובע הכנסתי לקופסא של האוכל. למי שלא היה קופסא לא היה מקבל אוכל

257
00:35:48,933 --> 00:35:55,766
.וזה הייתי שם את ה, את הראש, אמרתי בבוקר אני אקום אני ארגיש את הטעם של הלחם

258
00:35:55,767 --> 00:36:08,999
.אבל לצערי קמתי בבוקר – לחם לא היה. גנבו לי את הלחם. אז ככה כל היום הייתי בלי שום אוכל, רק בצהריים נתנו לנו את ה, שוב פעם את המרק

259
00:36:09,000 --> 00:36:19,166
.פה היה זה מן מרק – חתיכות משולשים

260
00:36:19,167 --> 00:36:26,599
.זה אני לא אגיד שכמו, זה היה דומה לקצת, לגרעינים של, של חמניות, אבל הם היו משולשים

261
00:36:26,600 --> 00:36:37,032
.הם מאוד שרפו, מאוד שרפו, שרטו אותנו. מאוד שרטנו אותנו. מזה חיינו

262
00:36:37,033 --> 00:36:39,999
טוב, אז זה, זה, זה היה בלוק .19

263
00:36:40,000 --> 00:36:43,499
.הגרמני הזה היה רע מאוד

264
00:36:43,500 --> 00:37:01,732
.כמה זמן לא היינו שמה, יום אחד אמרו "יודן ראוס". כל היהודים החוצה ויצאנו החוצה לפני הבלוק 19, שם על ה..., זה היה, האפל עשו

265
00:37:01,733 --> 00:37:09,999
.אז באו עוד הרוסים. היו רוסים, אמרו תנו לנו, לקחו לי את הכובע, לקחו לי גם את המעיל

266
00:37:10,000 --> 00:37:16,999
.אתם כבר לא צריכים שום דבר. הולכים, אתכם, את היהודים, אתכם הולכים להרוג

267
00:37:17,000 --> 00:37:25,099
.וזה, זה, עם זה אנחנו, זה אנחנו אכלנו. זה, זה, זה נשאר אצלנו. שהנה באמת הולכים להרוג אותנו

268
00:37:25,100 --> 00:37:36,599
.כי עובדה שרק את היהודים מוציאים. ככה באמת היה, הם עשו, אצלם היה אצל הגרמנים חמש, חמש שורות אם אני זוכר

269
00:37:36,600 --> 00:37:48,499
.חמש, בכל שורה חמש. וככה היה, הוא היה סופר. אוי ואבוי אם מישהו לא עמד ישר. אוי ואבוי, היה מקבל עם אה, עם השוט

270
00:37:48,500 --> 00:37:58,366
.ככה אה, לקחו את כל היהודים מכל המחנה, לא רק בלוק 19. היו עוד יהודים בבלוקים, בבלוקים אחרים

271
00:37:58,367 --> 00:38:16,666
.אני הייתי בבלוק 19 של, של ילדים. והתחלנו ללכת. כמה  זמן – לא זוכר. הכניסו אותנו לרכבות והתחלנו לנסוע. הרבה זמן לא נסענו

272
00:38:16,667 --> 00:38:30,066
.באו מטוסים אמריקאים והפציצו אותנו. הרבה התחילו לברוח, לקפוץ מהרכב, מהרכבת. גם אני קפצתי, אבל אני לא ברחתי

273
00:38:30,067 --> 00:38:43,166
.אני התחבאתי מתחת לקרון. היו הרבה שברחו, אז עמדו הגרמנים, ההפטלינגה, מה שהיה להם את הפונקט אחר, אלה הם היו פושעים

274
00:38:43,167 --> 00:38:55,666
.אלה קיבלו נשק, אבל עד היום הזה אני זוכר היה אחד עם חצי יד, הוא עם הרובה, הוא עמד למעלה, על קרון למעלה וירה

275
00:38:55,667 --> 00:39:02,199
.וירה, הרג הרבה אנשים. ואחר כך התחילו לאסוף אותנו בחזרה

276
00:39:02,200 --> 00:39:15,299
.עלינו על הרכבת והתחלנו ל, לנסוע. הרבה זמן לא. אפילו לא כמה שעות. אולי שעה, אולי שעתיים. לא זוכר. לא הרבה זמן

277
00:39:15,300 --> 00:39:24,666
.הפציצו אותנו עוד פעם ובזה נגמר הרכבת. התחלנו. הם אספו את ה..., מי שעוד היה חי חי

278
00:39:24,667 --> 00:39:35,999
.אספו אותנו, וסידרו אותנו חמש חמש, והתחלנו ללכת. זהו, זה נקרא ה, היה טוייטן-מארש

279
00:39:36,000 --> 00:39:42,166
.הצעדת המוות. הלכנו בלי מטרה, בלי מים, בלי אוכל

280
00:39:42,167 --> 00:39:55,166
.הלכנו מההתחלה יום ולילה, אז באו להפציץ אותנו, אז היינו הולכים, השתדלנו.. הם, הגרמנים, רק בלילה, כי גם הם פחדו

281
00:39:55,167 --> 00:40:04,932
.ביום הכניסו אותנו ליערות, אבל אלה הם.. הגרמנים, אס-אס מנים, זה כבר לא היה אס-אס מנים כל כך

282
00:40:04,933 --> 00:40:11,566
.גרמנים משתי הצדדים שהלכו אחרי, אנחנו באמצע והם היו, הלכנו משני הצדדים

283
00:40:11,567 --> 00:40:19,266
.היו יורים, סתם יורים, ואנחנו כבר לא היינו הולכים. היינו סוחבים אחד השני, סוחבים אחד השני

284
00:40:19,267 --> 00:40:29,366
.אם אני החזקתי אחד, אני לא הייתי יודע אם הוא היה חי או מת. וזה שהחזיק אותי גם כן לא היה בטוח אם אני חי. ככה הלכנו

285
00:40:29,367 --> 00:40:45,499
.לפעמים חשבנו שמרחוק אוטוט... רואים מים. בינתיים הגענו שמה, זה לא היה מים. היינו מלקקים את אה, את העשב, את האדמה, את העצים היינו מלקקים

286
00:40:45,500 --> 00:40:48,532
.לא היה מים

287
00:40:48,533 --> 00:41:04,466
.אני זוכר עיר אחת, לא זוכר, לא יודע איזה עיר. עמדו גויי... עמדו אנשים גרמנים עם אמבטיה, אני זוכר, עם תפוחי אדמה לא מבושלים וחילקו לנו

288
00:41:04,467 --> 00:41:16,332
.אבל שזה, מי שאכל את זה מת. נפל, ועוד, עוד הוסיף לו את הכדור וזה נפל לתוך, לתוך, לתוך התעלות ביוב

289
00:41:16,333 --> 00:41:24,099
.משני הצדדים פה, משני הצדדים יש תעלות, שמה היו זורקים את הגוויות, עם הרגלים היה זורק

290
00:41:24,100 --> 00:41:30,499
.ואם הוא היה עוד יורה, לפעמים הם לא היו יורים, סתם ככה זורקים אותו, אפילו שהיה חי

291
00:41:30,500 --> 00:41:38,766
.כי היה להם כדורים דום דום, קראו לזה. כדורים מיוחדים.עם אה... זה היה עושה פצעים

292
00:41:38,767 --> 00:41:46,999
.זה היה, אני ראיתי דווקא זה פעם אחת, שירה. מה שזה, הכדור הזה היה. כדור דום-דום

293
00:41:47,000 --> 00:42:04,466
.זה מה שאני זוכר, עד היום הזה. ככה הלכנו. אז כמו שאמרתי, ביום היינו ביער, אבל פעם אחרונה הכניסו אותנו לאסם של איזה כפר, ושמה היינו בפנים

294
00:42:04,467 --> 00:42:18,699
.אז היינו, התחבאנו בתוך הקש. בא הגרמני עם הקלשון, היה דוקר אותנו לצאת משמה. וגם כן דקרו ואנשים נשארו שם למות

295
00:42:18,700 --> 00:42:30,266
.אם אה, אם הזכרון שלי נכון, אני בטוח בזה שצבי פלדמן הוא יצא החוצה, עם בן אדם מת הוציאו אותו החוצה

296
00:42:30,267 --> 00:43:14,199
.בסדר. אני דקה בסדר

297
00:43:14,200 --> 00:43:23,166
.אני אומר זה, אני, זה כמה שאני זוכר, שזה היה צבי פלדמן, שהוא הוציא בן אדם מת משם, מהצריף הזה

298
00:43:23,167 --> 00:43:37,632
.זה לא היה צריף, זה אסם איפה ש, איפה שהאיכרים מחזיקים את החיטה, את ה... את החיטה, נכון, ואת הקש בשביל ה, בשביל הבהמות שלהם

299
00:43:37,633 --> 00:43:49,899
.אני מה שאני עשיתי הורדתי את השרוול ומצאתי שמה גרעינים, עד היום הזה אני לא זוכר איזה גרעינים זה, אבל מילאתי, שיהיה לי, שיהיה

300
00:43:49,900 --> 00:44:04,799
.אני יודע... זה, אני מחזיק גם של צביקה, אז הוא בא, הוא יוציא בן אדם, חזר בחזרה. אומר שתדעו לכם, אני חושב שיש, שומעים טנקים למטה

301
00:44:04,800 --> 00:44:14,266
.אנחנו היינו למעלה, והטנקים למטה. והוא אומר שאני חו, שומע, ואני רואה שיש טנקים למטה. לא האמנו לו

302
00:44:14,267 --> 00:44:25,766
.לאט לאט התחלנו לפתוח את הדלת. ראינו שאין אף גרמני על ידינו. אני זה, גרמני אחד היה, גם אני ניסיתי לתת לו בעיטה, אני נפלתי

303
00:44:25,767 --> 00:44:34,399
.היו עוד כאלה שניסו לתת לו בעיטה, נפלו. מה הסוף, לא יודע מה שהם הגרמנים אלו. כל אחד, ראינו באמת את הטנקים

304
00:44:34,400 --> 00:44:45,866
.התחלנו לרדת, לרדת מההר. זה היה כפר, אנשים התפשטו בתוך הכפר, אכלו כל מיני, מה שמצאו

305
00:44:45,867 --> 00:44:54,266
.אוכל שלי הראשון היה קליפות של חזירים. זה אוכל שלי הראשון. אז גם כן התחלנו כבר לרדת כולנו

306
00:44:54,267 --> 00:45:06,099
.איך שיצאו כבר, היו, גם אני זוכר. היו קצינים יהודים שיצאנו מהטנקים. קודם כל הטנקים אמרו לנו לחזור בחזרה

307
00:45:06,100 --> 00:45:18,366
.גירשו אותנו בחזרה והם נסעו הטנקים. השלב השני של הטנקים, יותר מאוחר, כבר ירדו הקצינים והתחילו לטפל בנו

308
00:45:18,367 --> 00:45:25,666
.נתנו לנו, אני זוכר, אטריות חמות בקופסאות וחלב. זה אני זוכר, זה אכלתי

309
00:45:25,667 --> 00:45:39,899
.זה, בזה אני חושב שאני נשארתי בחיים, כי כל אלה שאכלו את השומן, את הבשר, כל זה מה שעשו בכפר, יכולנו לראות את השדה שחור עם, עם גוויות

310
00:45:39,900 --> 00:45:47,699
.כמה זמן ככה הייתה שמחה הזאתי, שמחה, אני לא יודע, לא, אמרתי שמחה, זה לא נכון

311
00:45:47,700 --> 00:45:57,999
.כמה זמן זה ככה, לא יודע מה עשינו. גם לא קפצנו, גם לא שרנו, גם לא צחקנו

312
00:45:58,000 --> 00:46:10,199
.התחילו היהודים. הקצינים התחילו כבר לטפל בנו. לקחו אותנו לכפר, לכפר הזה, כמה שאני זוכר קראו לזה שוואנדורף

313
00:46:10,200 --> 00:46:17,932
.יש כאלה שאומרים שם אחר, אני זוכר שוואנדורף. לקחו אותנו לשוואנדורף, זה לא היה רחוק

314
00:46:17,933 --> 00:46:34,666
.הכניסו אותנו לאיזשהו בית ושמה נתנו לנו להישאר. אני, כמה ימים שהייתי שמה, או אפילו יותר, הייתי ישן על יד הדלת כי פחדתי והייתי בטוח אוטו... באים לקחת אותי בחזרה

315
00:46:34,667 --> 00:46:51,499
.עד שאני לא יודע מה קרה שהתרגלתי שאני חופשי. ככה, זהו היה השחרור שלי. זה אני חושב, זהו. זה השחרור שלי

316
00:46:51,500 --> 00:46:57,432
IV: He told the story of Flossenbürg until the freedom…

317
00:46:57,433 --> 00:47:00,132
.א.פ.: יש הרבה דברים שהשמטתי

318
00:47:00,133 --> 00:47:12,099
?מראיין: אמרתי לו. בפלוסנבורג, הוא שואל, אתה לא חייב לענות. מה לפי דעתך היה הדבר הכי גרוע? מבחינתך? מה הדבר הכי אכזרי שראית שם

319
00:47:12,100 --> 00:47:22,566
.א.פ.: הכי אכזרי? זה הכי אכזרי, אמרתי, שאמרו לנו להתפשט, קיבלנו את הסבון, הסתכלנו בתקרה

320
00:47:22,567 --> 00:47:38,766
.זה היה הכי אכזרי, שגט, שהנה עברנו גטו ורשה, עברו בודזין (???) מיידץ, כך זה עברנו בשביל להגיע לכאן שפה בפלוסנבורג יתנו לנו את הגז, שפה יחסלו אותנו

321
00:47:38,767 --> 00:47:55,999
.זה, אני חושב, זה הכי כואב, הכי מכאיב והכי פוגע

322
00:47:56,000 --> 00:48:37,199
IV: So the most cruel thing for him wasn’t that they killed people (???)  The most cruel thing for him (???) from gas, tonight. This is a cruel thing for him.

323
00:48:37,200 --> 00:48:52,566
They also thought why they invested so many efforts in order to survive during the war if the end is so close, and if in a minute they will be in the gas chamber.

324
00:48:52,567 --> 00:48:56,866
Ok, I’ll ask him to continue the freedom.

325
00:48:56,867 --> 00:49:03,932
.מראיין: מה שהוא מבקש זה שתמשיך את הסיפור מהרגע שהשתחררת עד העלייה לישראל

326
00:49:03,933 --> 00:49:05,099
.א.פ.: לא הבנתי מה שאתה אומר

327
00:49:05,100 --> 00:49:11,499
.מראיין: את הסיפור תמשיך. אחרי ששיחררו אותך עכשיו, הוא רוצה לשמוע מה קרה מעכשיו עד שהגעת לישראל

328
00:49:11,500 --> 00:49:14,066
.א.פ.: אה, טוב. בסדר

329
00:49:14,067 --> 00:49:15,232
?מראיין: טוב

330
00:49:15,233 --> 00:49:18,999
?א.פ.: כן. עוד קצת. עוד קצת נחכה

331
00:49:19,000 --> 00:49:19,166
.מראיין: כן

332
00:49:19,167 --> 00:49:26,199
.א.פ.: עוד טיפה

333
00:49:26,200 --> 00:49:30,066
.כמה דברים השמטתי, שכבר לא זכרתי

334
00:49:30,067 --> 00:49:33,299
(???) :מראיין

335
00:49:33,300 --> 00:49:38,432
?א.פ.: אז מהשחרור

336
00:49:38,433 --> 00:49:40,899
.מראיין: בחדר אתה הייתה נמצא, שכבת, בדלת

337
00:49:40,900 --> 00:49:45,699
.א.פ.: כן, כן. בסדר, כן. אז ב, אז אני יכולה להמשיך

338
00:49:45,700 --> 00:49:59,199
.בשוונ.... אה, אמרתי בשוואנדורף, יש כאלו שאומרים שם אחר, אבל אני זוכר שוואנדרוף. כפר, זה צריך להיות, הם אומרים שזה פה 50-60 ק"מ מפה, הלכנו ברגל

339
00:49:59,200 --> 00:50:10,199
.זה היה זה, קראו לזה צעדת המוות. צעדת המוות זה לא אנחנו המצאנו את זה, זה הם הגרמנים אמרו, שזה צעדת המוות, שזה, אנחנו נלך עד הסוף

340
00:50:10,200 --> 00:50:15,632
.זה נקרא עד הסוף, עד שאנחנו, עד שישאר אח, אף אחד לא ישאר מאיתנו. ככה הם אמרו

341
00:50:15,633 --> 00:50:30,166
.אלה ש... הגרמ... שהלכו משני הצדדים. הם לא היו נכנ, חס וחלילה, נכנסים בין השורות. זה הם לא היו מעיזים, כי אנחנו עלולים להדביק להם עם כינים. אז הם הדביקו את זה

342
00:50:30,167 --> 00:50:37,299
.הם אמרו זה צעדת המוות, צעדת המוות. זהו זה. ואנחנו באמת הלכנו קצת

343
00:50:37,300 --> 00:50:54,632
.אז מה, נחזור בחזרה לשוונדורף. אז אה, כמה זמן בשוונדורף לא הייתי, אבל שמה כבר בכפר התחלנו, האמריקאים אירגנו לנו אוכל, גם בגדים, גם יכולנו להתרחץ שמה

344
00:50:54,633 --> 00:51:01,166
.ומשוונדורף, את האמת אגיד

345
00:51:01,167 --> 00:51:11,566
.אמרתי פעם באחד המחנות, לא זוכר איפה, אף פעם לא חשבנו שנשתחרר, שיהיה חיים אחרים

346
00:51:11,567 --> 00:51:24,899
.לא ידענו, לא תיארנו לעצמו חיים אחרים. אבל לא יודע, בכל זאת משהו נכנס, תת הכרתי, שאם אני אשאר יהודי, לא רוצה להיות יהודי

347
00:51:24,900 --> 00:51:45,066
.אבל זה, זה אחרת קצת. הנה, שוואנדורף הייתי אחרי כמה ימים, היינו כמה ילדים יחד, שוב פעם אותו דבר – צביקה, ועוד כמה שהיינו יחד מגטו ורשה עוד

348
00:51:45,067 --> 00:52:03,732
.זכרונו לברכה (???) חיים גולדרייך. לקחנו סוס עם עגלה והלכנו לחפש יהודים. עד שהגענו לנויבורג אם וולד, נויבורג אם וולד מצאנו הרבה יהודים

349
00:52:03,733 --> 00:52:09,632
.שמה היינו, היה לנו כבר יותר טוב שמה והם היו קצת יותר מאורגנים

350
00:52:09,633 --> 00:52:17,066
.כבר התחילו קצת יותר לדאוג לנו, אבל זה, עוד לא התחלנו, עוד לא הסתפקנו בזה

351
00:52:17,067 --> 00:52:27,266
.משמה, לא יודע כמה זמן, נסענו לפרנקפורט. אזור פרנקפורט, על יד פרנקפורט, קוראים לזה סלצהיים

352
00:52:27,267 --> 00:52:42,499
.ושמה כבר התחילו להגיע מבריגדה, והתחילו לארגן, לארגן אנשים גילאים רך, כמו הגילאים של נוער כמוני, והקימו קיבוץ

353
00:52:42,500 --> 00:52:47,832
.קראו לזה קיבוץ והרבה זמן לא היינו

354
00:52:47,833 --> 00:53:04,199
.אירגנו אונייה, קראו לזה שמפליון. לקחו אותנו מסלצהיים, שמה הכרתי גם את האמא שלך, את אישתי, נורית, נורית קרומוולד, מהבית

355
00:53:04,200 --> 00:53:19,466
.שמה היכרתי אותה, היא, שהיא יוצאת אושוויץ וברגן בלזן, והביאו אותנו למרסל – צרפת, שמה לא, היינו כמה ימים

356
00:53:19,467 --> 00:53:33,499
.אני זוכר ששמה היה ליל סדר, עשו לנו. ואחרי זה עלינו על אונייה שקוראים לזה שמפליון ונסענו לארץ ישראל

357
00:53:33,500 --> 00:53:41,999
.לארץ ישראל, לארץ ישראל זה אני עוד ה, באנו באופן לגאלי

358
00:53:42,000 --> 00:53:52,799
.האנגלים, אה, האנגלים לקחו אותנו באופן לגאלי. בארץ ישראל היו, לא היו ה, ארץ ישראל היה פלשתין

359
00:53:52,800 --> 00:53:58,366
.אין, האנגלים שמה שלטו, אבל הם לקחו אותנו באופן לגאלי

360
00:53:58,367 --> 00:54:04,999
.ככה נסענו על השמפליון, כמה זמן לא זוכר. הגענו לעתלית

361
00:54:05,000 --> 00:54:13,999
.בעתלית היינו כמה זמן, גם כן לא זוכר. באו מקי.. מקיבוצים, לקחו אותנו לעליית הנוער

362
00:54:14,000 --> 00:54:24,999
.בא מתיתיהו שלם ולקחו אות, לקח אותנו לרמת יוחנן, כולל צביקה פלדמן

363
00:54:25,000 --> 00:54:33,199
.לקח אותנו לרמת יוחנן לקיבוץ, שמה עבדנו ח..., עבדנו חצי יום וחצי יום למדנו

364
00:54:33,200 --> 00:54:38,566
.עד שפרצה מלחמה בשנת 47, שלקחו אותי לצבא

365
00:54:38,567 --> 00:54:51,532
.לצבא נודע שאני אה, עבדתי באווירונים. לקחו אותנו לחיל אוויר

366
00:54:51,533 --> 00:55:05,966
.מראיין: שאלה בגדול, מכל הדברים שעברת, מה. לא מה השאיר את החותם, אלא מה היה... הכי קשה, אני יודע? אפשר להגיד את זה ככה

367
00:55:05,967 --> 00:55:06,666
?א.פ.: לי

368
00:55:06,667 --> 00:55:10,599
...מראיין: מה היה לך אישית הכי קשה. למרות שהוא שאל את זה כבר בצורה

369
00:55:10,600 --> 00:55:17,066
.א.פ.: אני לא יכול להגיד כבר באופן כללי, אבל באופן אישי אני יכול להגיד

370
00:55:17,067 --> 00:55:34,899
...עוד לא אה, עיכלתי את זה שהייתי כבר בין אנשים בקיבוץ, אבל עוד לא הצלחתי לעכל

371
00:55:34,900 --> 00:55:36,232
.שאני לבד

372
00:55:36,233 --> 00:55:48,499
.אין אף אחד במשפחה

373
00:55:48,500 --> 00:56:03,666
.היה עוד מומנט קשים, שהייתי פותח את הרדיו ושומע תפילים, תפילה, חזנות. הייתי נזכר מהבית

374
00:56:03,667 --> 00:56:17,799
.אבל פתאום זה בא, אני צריך לאכול את זה עם מחשבה

375
00:56:17,800 --> 00:56:32,466
.משפחה כזאת גדולה, נשארתי לבד

376
00:56:32,467 --> 00:56:37,866
.אז אה, אני יכול להמשיך גם בקשר ל... להתחתן

377
00:56:37,867 --> 00:56:39,632
.מראיין: תגיד מה שבא לך

378
00:56:39,633 --> 00:56:39,999
?א.פ.: מה

379
00:56:40,000 --> 00:56:41,532
.מראיין: תגיד מה שבא לך

380
00:56:41,533 --> 00:56:46,799
.א.פ.: כן? פרצה מלחמה, לקחו אותי לצבא

381
00:56:46,800 --> 00:57:02,499
.הייתי בצבא כבר, אבל החברות עם, עם נורית קרומגולד, קראו לה סוניה קרומגולד, התחברנו, היינו חברים מאוד קרובים, אבל אני הלכתי לצבא

382
00:57:02,500 --> 00:57:14,599
.היא נשארה בקיבוץ. אבל בכל זאת איך שלא יהיה, היינו... היא הייתה זקוקה למשפחה, אני הייתי זקוק למשפחה

383
00:57:14,600 --> 00:57:28,999
.וככה זה היה. בשנת 50 התחתנתי. התחתנתי עוד כשהייתי בקיבוץ, בלי שום דבר, בלי שום משהו ביד לעתיד

384
00:57:29,000 --> 00:57:33,699
.אבל התחתנו אצל הידידים

385
00:57:33,700 --> 00:57:41,066
.היא חזרה לקיבוץ, אני חזרתי לצבא, כי לא היה איפה להש... לגור

386
00:57:41,067 --> 00:58:02,999
.אבל לאט לאט אני השתחררתי, מצאתי עבודה, גם אשת, אשתי סוניה קרומגולד, סוניה פאבישביץ' עזבה את הקיבוץ, מצאה עבודה, למדה פסיכולוגיה, נעשתה מורה לחינוך מיוחד

387
00:58:03,000 --> 00:58:09,499
.סידרה לי מקום באותו מקום, באותו מוסד. עבדנו כמה שנים יחד באותו מוסד

388
00:58:09,500 --> 00:58:15,632
.לאט לאט בנינו את עצמו. בנינו

389
00:58:15,633 --> 00:58:38,199
.שכרנו צריף, אז נולד בן אחד. בנינו בית, הרשנו לעצמו, נולד עוד בן אחד, זה נחמי שיושב פה, שהוא מטפל בי כל כך יפה. לולא הוא אני לא יודע אם הייתי מסוגל להגיע עד כאן כרגע

390
00:58:38,200 --> 00:58:46,132
.אני, הסבלנות שלו זה, אה... צריכים. לא רק הוא אני חושב

391
00:58:46,133 --> 00:58:58,632
.כל המשפחה סבלה מזה, מזה, מהעבר, כי אי אפשר להגיד שנשארו נקיים

392
00:58:58,633 --> 00:59:09,632
.יש פגם לכל החיים וזה ישאר. זה הסבל, רק סובלים, ס... המשפחה שהקמתי

393
00:59:09,633 --> 00:59:33,566
.יש לי גם בת, שיכולנו להרשות לעצמו שלושה ילדים. אבל כמו שאמרתי הפצע הזה לעולם, כל זמן שאשתי זכרונה לברכה איננה, זה אותי עוד לא התרפא

394
00:59:33,567 --> 00:59:55,999
.וכנראה לעולם זה לא יכול להירפא. הנחמה, ילדים נכון, אבל לפעמים זה גם, שיודעים שזה, עשינו עוול לילדים, שהדור הזה הקים עוד דור שצריך לסבול

395
00:59:56,000 --> 01:00:07,899
.זה נקרא דור השני של ניצולי שואה. זה, זה דעתי, שלא רק אני סוב, סוב, הדור הראשון סובל

396
01:00:07,900 --> 01:00:17,999
.שהשארנו ירושה שיסבלו. אי אפשר לעשות אותו דבר, אבל בכל זאת סבל נשאר

397
01:00:18,000 --> 01:00:25,266
.המשך של הדור השני, ואני מקווה, מקווה, מקווה שבזה ישאר

398
01:00:25,267 --> 01:00:32,399
.ואני מוכרח להגיד תודה רבה לנחמי, לקובי שמלווה אותי פה עכשיו, פה הרבה

399
01:00:32,400 --> 01:00:46,799
.תומך בי בהרבה. באמת תודה רבה. ותודה רבה, תודה רבה. ומה אגיד? הנה, פלוסנבורג מוכרח לחזור

400
01:00:46,800 --> 01:00:57,632
.פלוסנבורג רצה להשמיד אותי. אני מנחם את עצמי. רצה להשמיד אותי ואברהם חי. אברהם חי

401
01:00:57,633 --> 01:01:10,999
.לא יודע איזה צורה חי, חי. חי. נושם. עבד. גידל יל... משפחה. עוד פעם אני אומר, תודה רבה. למי? אני לא יודע

402
01:01:11,000 --> 01:01:28,267
.אני אומר עוד פעם תודה רבה, אני לא יודע למי. אני לא ידעתי. תודה רבה