1 00:00:03,033 --> 00:00:16,999 MA: Heute ist Samstag der 21. Juli 2012. Im Auftrag der KZ-Gedenkstätte Flossenbürg führen wir jetzt ein Interview mit Avraham Fabischewitsch, der heute in Israel lebt. 2 00:00:17,000 --> 00:00:22,499 Mein Name ist Michael Aue von der Medienwerkstatt Franken. 3 00:00:22,500 --> 00:00:29,466 .מראיין: אני אשאל ואתה עונה לי. לא למצלמה. מה שאני אשאל תענה לי, לא למצלמה, אלי תסתכל 4 00:00:29,467 --> 00:00:29,999 .א.פ.: כן. אלייך 5 00:00:30,000 --> 00:00:32,299 .מראיין: כן, אנחנו מדברים 6 00:00:32,300 --> 00:00:34,332 .א.פ.: אתה צריך לדבר קצת יותר בקול רם 7 00:00:34,333 --> 00:00:37,432 .מרואיין: אז אני אדבר חזק, בסדר 8 00:00:37,433 --> 00:00:49,632 MA: Ok, now in the beginning please ask him, just to tell his name, when he was born, where he was born and maybe a bit about the family and the beginning of his story. 9 00:00:49,633 --> 00:00:51,999 Not just to start with the holocaust thing, just. 10 00:00:52,000 --> 00:00:59,366 .מראיין: אוקיי. מה השם שלך, מתי נולדת, וכמה מילים על המשפחה, איך הכל התחיל 11 00:00:59,367 --> 00:01:03,599 ?א.פ.: בסדר. אני יכול, אז נדבר ב, בעברית, כן 12 00:01:03,600 --> 00:01:11,999 .אז שמי אברהם פאבישביץ'. נולדתי על יד ורשה, קוראים לזה פרושקוב. כמו שגרמנים נכנסו, לקחו אותנו לגטו ורשה 13 00:01:12,000 --> 00:01:13,666 ?מראיין: באיזו שנה נולדת 14 00:01:13,667 --> 00:01:16,199 .א.פ.: נולדתי ב-1926 15 00:01:16,200 --> 00:01:17,966 ?מראיין: איזה תאריך 16 00:01:17,967 --> 00:01:29,032 .א.פ.: בראשון לשמיני 1926. בסדר? אז כמו שהגרמנים נכנסו, לקחו אותנו מפרושקוב לגטו ורשה 17 00:01:29,033 --> 00:01:43,999 .את האבא, אנחנו משפחה של שבע נפשות היינו: אבא, אמא, אח היה לי, ושלוש בנות, אחיות. אני הייתי לא הכי קטן 18 00:01:44,000 --> 00:01:58,599 .אחרי הייתה עוד ילדה, אחות הכי קטנה, שהיא הייתה אולי בת 6. אני הייתי, אני חושב, אה, אולי שם בן, בן 11, מפני שעוד לא היה לי בר מצווה 19 00:01:58,600 --> 00:02:20,766 .אז לקחו אותנו, אז כן, לקחו את האבא לעבודה לפני שהלכנו לגטו ורשה. את האבא ואת אח שלי לעבודה. אח שלי יותר גדול ממני. ואני ואמא ואחותי הקטנה ו..., לקחו אותנו לגטו ורשה 20 00:02:20,767 --> 00:02:31,999 .הייתה לי עוד שתי אחיות, אז אחת ברחה, ברחה לפרטיזנים, ואחת, היא כאילו הייתה הולכת לעזור לעבודה לאבא 21 00:02:32,000 --> 00:02:33,166 ?קראו לה, אפשר להגיד שמות 22 00:02:33,167 --> 00:02:35,199 .מראיין: כן, כן 23 00:02:35,200 --> 00:02:50,599 .א.פ.: אז זה... לאבא קראו מאיר. לאמא קראו מלכה. לאחותי הגדולה קראו לה אנג'ה. אחריה בא אח שלי, קראו לו פליקס 24 00:02:50,600 --> 00:03:06,166 .אחרי פליקס הייתה לי אחות שקראו לה אג'יה. ואחרי זה אני אברהם. אחרי הייתה לה עוד ילדה, אחות קטנה, אולי הייתה בת 5 או 6, קראו לה פולה 25 00:03:06,167 --> 00:03:17,732 .כולם התפזרו. הגרמנים פיזרו אותם, לקחו אותם. נשארתי בבית רק אני, אמא ואחותי הקטנה פולה 26 00:03:17,733 --> 00:03:29,566 .הגרמנים לקחו אותנו ויצאנו לגטו ורשה. לקחנו איתנו מה שאמא, כל אחד נתנה, בשביל לסחוב על הגב 27 00:03:29,567 --> 00:03:37,832 אני זוכר נתנה לי מ, מע, מצעים, בשביל להתכסות. שמיכה, על ה... נתנה לי. 28 00:03:37,833 --> 00:03:48,732 .אבל כשבאנו לרכבת בשביל לעלות, לנסוע לגטו ורשה, הגרמנים לקחו אותי מאמא. ואז כבר הייתי לבד 29 00:03:48,733 --> 00:03:50,132 ?מראיין: באיזה שנה זה היה 30 00:03:50,133 --> 00:03:59,199 .א.פ.: אני, אני חושב זה היה בשנת 41. כמו שסג, לפני שסגרו את הגטו ורשה. עוד לא סגרו אותו 31 00:03:59,200 --> 00:04:04,732 .שהגענו לגטו, שלא יודע, לא זוכר, נפגשנו עם אמא 32 00:04:04,733 --> 00:04:18,266 .אמא חיפשה אותי, מצאה אותי. קיבלנו איזה דירה של איזה משפחה, היה לנו, מצאנו. וגרנו ברחוב, אני זוכר את הרחוב, קראו ל (???), זה אני זוכר 33 00:04:18,267 --> 00:04:31,899 .שמה גרנו וכמה, היה לנו כמה דברים שכל אחד סחב איתנו. התחלנו למכור ולקנות אוכל. עד שזה נגמר. לא היה כבר מה לאכול 34 00:04:31,900 --> 00:04:49,766 .נשארתי אני, אחותי הקטנה אג'יה ואמא. חיפשנו פרנסה. אז היא, אז אמא אז סידרה לי מגש. על המגש הייתה שמה 35 00:04:49,767 --> 00:05:07,766 .מראיין: גפרורים? תעצור. תשתה. תעצור. תשתה משהו 36 00:05:07,767 --> 00:05:10,499 .אם זה קטע שקשה לך לדבר תלך לשלב הבא 37 00:05:10,500 --> 00:05:11,166 ?א.פ.: מה 38 00:05:11,167 --> 00:05:12,666 .מראיין: אם זה קטע שקשה לך לדבר עליו, בוא נלך לשלב הבא 39 00:05:12,667 --> 00:05:15,999 .א.פ.: לא, אני רוצה. אני יכול לדבר על זה 40 00:05:16,000 --> 00:05:16,299 .מראיין: אוקיי 41 00:05:16,300 --> 00:05:31,132 .א.פ.: אני יכול לדבר על זה. נתנה לי מגש כזה ועל המגש היו שמים סיגריות, סוכריות, ואחותי הקטנה הייתה על ידי, הייתה עושה קצת, היא החזיקה אותי במכנסים 42 00:05:31,133 --> 00:05:43,532 .והייתי שר, שיקנו סיגריות יבשות, לא רטובות. לא רטובות מהגשם. את המנגינה אני עוד זוכר 43 00:05:43,533 --> 00:05:52,999 (מדקלם את השיר} 44 00:05:53,000 --> 00:06:03,332 .מה, עם זה אני התחלתי. היו פושעים, כל אחד, הילדים שגנבו ממני. הם סחבו לי את הכל 45 00:06:03,333 --> 00:06:12,266 .נשארתי בלי כלום, עוד קיבלתי מכות, ובזה נגמר ה, המסחר שלי, שהייתי צריך להביא פרנסה הביתה 46 00:06:12,267 --> 00:06:20,332 .אז נשארנו שלותשנו – אמא, אחותי הקטנה ואני, ואוכל לא היה. לא היה מה לאכול 47 00:06:20,333 --> 00:06:28,499 .מכרנו את הכל מה שהיה. אני הייתי אולי 12 כבר 48 00:06:28,500 --> 00:06:33,132 .התחלתי לברוח מהגטו לחפש אוכל 49 00:06:33,133 --> 00:06:42,332 .איך ברחתי מגטו ורשה, אז רכבת אחת הייתה הרכבת שעם הפולנים היו צריכים לעבור את הגטו 50 00:06:42,333 --> 00:06:51,632 .לעבור, אז בזמן שהרכבת חשמלית הייתה נכנסה, אחת יוצאת, אז בין זה היינו בורחים 51 00:06:51,633 --> 00:06:59,199 .אני אומר אנחנו בורחים במספר רבים, מפני שלא הייתי לבד, היו עוד 52 00:06:59,200 --> 00:07:10,599 .הגרמנים היו יורים, אבל על זה לא היינו מסתכלים. היינו בורחים. ככה הייתי הולך בין הנוצרים ומבקש אוכל 53 00:07:10,600 --> 00:07:19,899 היו כאלו שזרקו לי אמ, אה, גזר או תפוח אה, תפוח אדמה או לחם. 54 00:07:19,900 --> 00:07:30,899 .לפעמים, אני זוכר עד היום הזה חתיכת עוגה. אבל היו גם כאלו ששפ, ששפכו עלי את הסיר, לילה, ששפכו עלי 55 00:07:30,900 --> 00:07:33,832 .אני, בחזרה היה אותו סיפור 56 00:07:33,833 --> 00:07:44,132 .הייתי צריך להחביא את זה כאן, על הבטן, ושוב פעם לברוח בין הרכבות, והבאתי את זה הביתה 57 00:07:44,133 --> 00:07:53,532 .וזה, זה, זה היה אוכל. אמא הייתה תמיד שואלת אותי מאיפה אתה מביא את זה 58 00:07:53,533 --> 00:08:02,799 .אז אני תמיד הייתי אומר שפה מצאתי, שמה מצאתי, תמיד היה לי איזה תירוץ 59 00:08:02,800 --> 00:08:25,166 ."אז, שקרה שלאמא נודע שאני בורח, שאני בורח, והיא ידעה שיורים משמה, אז היא אמרה "אתה, אנחנו נמות, אבל אתה לא תברח יותר 60 00:08:25,167 --> 00:08:39,999 .אני זוכר שזה ב, בגטו, על ה, על החומה, אז הגטו כבר היה סגור, היה בעצם סינגוגה, קוראים לו טומצקה, הסינגוגה 61 00:08:40,000 --> 00:08:52,066 .שמה אפשר היה לשחד את השוטר פולני ואת השוטר יהודי והיה איזה חור, בור, הייתי, משם אפשר היה לצאת 62 00:08:52,067 --> 00:09:13,332 .אז אמא אמרה אם ככה אתה, מוכרחים לאכול משהו, ואתה רוצה להסתכן, אז לפחות שאני אהיה בטוחה, עם לב שקט 63 00:09:13,333 --> 00:09:24,466 מראיין: שתה עוד משהו אבא, זה 64 00:09:24,467 --> 00:09:31,366 ."א.פ.: אז היא אמרה "שאני אהיה יותר שקטה, יותר בטוחה. קח, יש לי עשרה זלוטיס 65 00:09:31,367 --> 00:09:33,199 .היא נתנה לי את העשרה זלוטיס 66 00:09:33,200 --> 00:09:43,999 ."היא אמרה "ככה, עכשיו אני אהיה יותר בטוח. אתה תיתן שוחד לשוטר פולני או ליהודי ויעבירו אותך דרך החומה 67 00:09:44,000 --> 00:09:46,999 .וככה היה באמת, עברתי 68 00:09:47,000 --> 00:10:01,332 .ועברתי, ונסעתי ופרושקוב, איפה שנולדתי, ושמה ברכבת חשמלית הייתה פרושקוב והייתה וורשה 69 00:10:01,333 --> 00:10:07,032 .זה היה רק קרוב מאוד, רבע שעה נסיעה עם הרכבת חשמלית 70 00:10:07,033 --> 00:10:15,032 .אז ככה אני נסעתי עם הרכבת הזאתי 71 00:10:15,033 --> 00:10:21,732 .על הרכבת עלו גרמנים והם ביקשו ממני תעודות 72 00:10:21,733 --> 00:10:34,666 .על התעודה היה כתוב פאבישביץ' אדם. זה בסדר, אבל שאלו אותי איפה אני גר, ואני ברוב טיפשותי, רוב לא יודע מה, אמרתי את האמת 73 00:10:34,667 --> 00:10:44,866 .כנראה לא ידעתי לשקר. אמרתי שאני גר (???) אז הוא תכף אמר (???) זה, זה הגטו 74 00:10:44,867 --> 00:10:59,032 .ככה לקחו אותי מהרכבת והכניסו אותי ל, למשטרה. הגרמנים, שמה היה גסטפו. היה בחצר 75 00:10:59,033 --> 00:11:05,232 .לא, עוד עלו למעלה, לקחו, אני זוכר, עליתי על מדרגות, למעלה הביאו אותי 76 00:11:05,233 --> 00:11:17,066 .ניסיתי לברוח. אבל לא יודע למה שלא ירו בי, אבל תפסו אותי והכניסו אותי ל... של כ, של כלב, בית של כלב 77 00:11:17,067 --> 00:11:21,366 .שמה החזיקו אותי. החזיקו אותי לא יודע כמה זמן 78 00:11:21,367 --> 00:11:26,299 .אבל מאותו רגע כבר את האמא, את המשפחה כבר לא ראיתי יותר 79 00:11:26,300 --> 00:11:35,666 .משמה לקחו אותי לבית סוהר, קראו לזה (???), שמה היו עוד הרבה ילדים 80 00:11:35,667 --> 00:11:46,232 .אז אה, היינו 150 ילדים. את המבוגרים, הייתה חומה, והיינו יורים בהם. אותנו לא ירו 81 00:11:46,233 --> 00:11:57,332 .איזה יום אחד, יום אחד באו, אמרה, הוציאו אותנו, הביאו אותנו לאומשלגפלץ 82 00:11:57,333 --> 00:12:09,999 .באומשלגפלץ הכניסו אותנו לרכבת. באומשלגפלץ היה נורא, אס-אס מנים עם כלבים נשכו, צעקו, מכות 83 00:12:10,000 --> 00:12:17,332 .ואותנו, היה לנו בערך 1,700 יהודי ורשה, הכניסו לרכבת 84 00:12:17,333 --> 00:12:24,766 .ובקיצור, אני, התחילו, התחלנו לנסוע, ולא ידענו לאן. אבל נסענו 85 00:12:24,767 --> 00:12:39,799 .וככה נסענו, לא יודע כמה זמן. אני מעריך יותר מ10 ימים, ש... והגענו לביילורוסיה, בלרוסיה קראו לזה 86 00:12:39,800 --> 00:12:50,399 .ושם הכניסו אותנו, הורידו אותנו, ושמה גסטאפו מיוחד, בגדים מיוחדים, אכזרים מאוד, אכזרים מאוד 87 00:12:50,400 --> 00:13:07,999 .שכל... הם, אם לא יכולתי לקפוץ מהר מהקרון אז כבר הייתי מקבל עם ה (???) שלו. או שהיה לו שוטים מיוחדים, השוטים האלו היו משאירים תכף פצע 88 00:13:08,000 --> 00:13:16,666 .ככה הכניסו אותו לאורוות, שהזבל של הסוסים של הרוסים, זה סימן היה כנראה שהרוסים רק עזבו 89 00:13:16,667 --> 00:13:29,932 .שהזבל עוד היה, עוד היה חם, ושמה הכניסו אותנו. הרבה זמן לא ישבנו, וכך, אז אולי חצי שעה הוצאיו אותנו, עשו אפל 90 00:13:29,933 --> 00:13:40,366 .אפל זה נקרא מסדר, זה מסדר, ושאלו אותי, שאלו אותנו מי רוצה בחזרה לנסוע לריכטונג היימאט 91 00:13:40,367 --> 00:13:44,466 .ריכטונג היימאט זאת אומרת כיוון הביתה, מי רוצה לנסוע 92 00:13:44,467 --> 00:13:49,166 .לא יודע, אני עוד היה לי חבר שוטלנד 93 00:13:49,167 --> 00:14:02,066 .אמרנו אברהם, בוא, אנחנו נשאר, אנחנו לא נוסעים הבייתה בחזרה, לריכטונג היימאט. הציעו לנו לקלף תפוחי אדמה 94 00:14:02,067 --> 00:14:08,999 .מי שישאר יקלף תפוחי אדמה. מי שלא רוצה יסע הבייתה. וככה היה 95 00:14:09,000 --> 00:14:19,166 .אותנו, מי שלא רצה לנסוע, הכניסו אותנו בחזרה. שמענו איך שסוגרים את הדלתות, ואותם לקחו 96 00:14:19,167 --> 00:14:26,466 .ואחרי חצי שעה שמענו את היריות ואחר כך קיבלנו את הבגדים שלהם 97 00:14:26,467 --> 00:14:38,266 .וככה הייתי בב(???) עבדתי שמה ובבאולייטונג. באולייטונג זה נקרא, בבניה 98 00:14:38,267 --> 00:14:45,532 .איזה, כמה זמן לא יודע, אבל היינו טרנספורט אחד של 1,700 יהודי ורשה 99 00:14:45,533 --> 00:14:49,332 .אחר כך בא עוד אחד, עוד טרספורט אחד כזה 100 00:14:49,333 --> 00:15:04,666 .בקיצור, נשארו 41. אוכל היינו מקבלים 14 איש כיכר לחם ומרק של אה, של סלק, מרק סלק 101 00:15:04,667 --> 00:15:08,432 .וכמה זמן היינו שמה גם לא זוכר 102 00:15:08,433 --> 00:15:18,999 אבל יום אחד היינו בטוחים שיחסלו אותנו. נשארו מאיזה 3,100, קרוב ל-4,000 יהודי ורשה, נשארו .41 103 00:15:19,000 --> 00:15:32,599 .לעבודה לא לקחו אותנו, רק היינו בתוך, בתוך המחנה, אבל אותי לקחו בשלב לחמם את המים במטבח 104 00:15:32,600 --> 00:15:42,166 .לאס-אס מן, קראו לזה אדולף אייכ, אדולף קראו לו. הוא ידע יידיש, ידע גרמנית וידע פולנית 105 00:15:42,167 --> 00:15:48,999 ...היה כזה סדיסט. הוא לקח כלב ונתן לי שאני אבשל אותו, ואחר כך הוא 106 00:15:49,000 --> 00:15:59,432 .בקיצור זה, ג'סטה, הוא לקח כיכר לחם וזרק לתוך הסיר הזה. וזה אכלנו 107 00:15:59,433 --> 00:16:03,999 .וככה חיינו לא יודע כמה זמן, ועוד היה טוב 108 00:16:04,000 --> 00:16:15,666 .כל אלה שהלכו לנקות שירותים היו מביאים עצמות מה, מהמטבח של האס-אס מנים, היינו מב... וזה דווקא אני הייתי עושה 109 00:16:15,667 --> 00:16:21,132 .הייתי מבשל ומוריד מלמעלה את השומן, וזה היינו חיים 110 00:16:21,133 --> 00:16:31,066 .עד שיום בהיר אחד, לא יודע איך, וזה בא, באו לקחו אותנו והביאו אותנו למינסק 111 00:16:31,067 --> 00:16:34,999 .בלי שום דבר, בלי להגיד מילה, בלי שום דבר 112 00:16:35,000 --> 00:16:44,332 .אבל מה שכן אמרו הגרמנים שאין יותר יהודים, שהם חוזרים עכשיו מהמרד גטו ורשה היו 113 00:16:44,333 --> 00:16:56,999 ."האס-אס מנים סיפרו, זה בשביל לשמח אותנו. אז הם אמרו ש"דעו לכם, זה אתם רק. אין יותר יהודים. אנחנו חיסלנו את כל היהודים בגטו ורשה 114 00:16:57,000 --> 00:17:01,932 .וזה, זה, זה ידענו. זה חיינו 115 00:17:01,933 --> 00:17:11,332 .עד שיום אחד לקחו אותנו ל, למשאיות, והביאו אותנו למינסק 116 00:17:11,333 --> 00:17:20,332 .הגענו למינסק, ראינו הרבה יהודים, ושמה פגשתי את החבר שלי, שקוראים לו צבי פלדמן 117 00:17:20,333 --> 00:17:27,332 .הנה קובי יושב פה, זה הבן שלו. ואז הכרתי את צבי פלדמן והיינו יחד 118 00:17:27,333 --> 00:17:43,266 .במינסק זה היה אנשים שבאו ישר, לקחו אותם הגרמנים ישר מהבתים, מהבתים, ואנחנו באנו בתור האנשים פראים, שעברנו כבר את הגיהנום 119 00:17:43,267 --> 00:17:46,966 .היינו גונבים את (???) מזה היינו חיים 120 00:17:46,967 --> 00:17:55,999 .היינו מסתתרים אחרי, אחרי ה, אחרי הבתים, היו מגרשים אותנו, שאנחנו נדביק להם עם כינים 121 00:17:56,000 --> 00:18:08,499 .בגדים שלנו היה לבנים, חאקי, עם צלב על ה, על הגב, ופה גם אדום, אדום צבוע 122 00:18:08,500 --> 00:18:17,199 .ככה, זה הבגדים היה. זה ככה, היינו הרבה, כמה זמן, לא זוכר כמה שהיינו במינסק 123 00:18:17,200 --> 00:18:31,999 .ממינסק לקחו אותנו, הכניסו אותי, את כולנו. היו שמה יהודים גם, יהודים מגרמניה ויהודי רוסיה, ואנחנו הקומץ מפולניה, מורשה 124 00:18:32,000 --> 00:18:35,999 .הכניסו אותנו לרכבות ונסענו 125 00:18:36,000 --> 00:18:44,166 .אבל אני כבר היה לי ניסיון לנסוע ברכבת סגורה, בשביל קצת אוויר שיהיה, אחרת היו מתים 126 00:18:44,167 --> 00:18:52,232 .הכניסו, לא ספרו, רק הכניסו כמה שנכנס. דחפו את זה עד שהדלת יכלה להיסגר 127 00:18:52,233 --> 00:18:57,332 .אני תפסתי סדק, למטה, אני זוכר, נשכבתי על הרצפה 128 00:18:57,333 --> 00:19:10,566 .הייתי רזה, קטן, והיה לי סדק עם קצת אוויר. ואז כולם היו מקנאים, אלא שהיה להם עוד לחם מהבית ביקשו ממני את ה, את המקום הזה 129 00:19:10,567 --> 00:19:17,999 .אני אמרתי בסדר, אתן לכם את המקום הזה, תנו לי לחם, אז ככה באמת היה 130 00:19:18,000 --> 00:19:22,299 .נסענו כמה זמן, לא זוכר, הביאו אותנו מיידאנק 131 00:19:22,300 --> 00:19:30,999 .במיידאנק היינו שמה, היה נורא, אס-אס מנים עם כלבים. הכלבים נשכו 132 00:19:31,000 --> 00:19:38,532 .אני לא יודע איך הייתי מתחבא שלא לקבל נשיכות מהכלבים. זה היו כלבים משהו מיוחדים 133 00:19:38,533 --> 00:19:45,399 .זאבים זה רק בטלוויזיה רואים, כלבים כאלו, וגרמנים עם השוטים 134 00:19:45,400 --> 00:19:51,599 רק מרביצים, לא מדברים, צועקים. והכלבים 135 00:19:51,600 --> 00:20:05,999 .ועשו, הרבה זמן לא היינו שמה, עשו אפל, שוב פעם מסדר. מסדר עשו. היינו 41 מגטו ורשה, מ (???) היינו יחד 136 00:20:06,000 --> 00:20:20,666 ."אבל באפל אז הג, הגרמני הזה אמר "מי שיש לו, יש לו מקצוע שיעמוד מצד הזה. הבלתי מקצועיים שיעמדו מצד הזה 137 00:20:20,667 --> 00:20:31,332 .אני, לא היה לי שום מקצוע, כולל גם צבי פלדמן, זכרונו לברכה. לא היה לנו שום מקצוע, היינו עוד ילדים 138 00:20:31,333 --> 00:20:39,332 .הלכנו, שוב פעם הלכנו בדרך ישרה, לא יודע, אני תמיד הייתי ישר, לא ידעתי אף פעם לשקר 139 00:20:39,333 --> 00:20:44,599 .הלכתי, שלא היה לי שום מקצוע, אז הלכתי בלתי מקצועיים 140 00:20:44,600 --> 00:20:56,499 .ו... ועוד פעם כל הבלתי מקצועיים, הכניסו אותנו בחזרה בתוך הרכבות והתחלנו, לרכבות וסגרו אותנו 141 00:20:56,500 --> 00:21:01,466 .ואת כל אלה שנשארו, הרבה הרבה אלפים נשארו במיידאנק 142 00:21:01,467 --> 00:21:06,099 .יותר לא ראיתי אותם. אותם, את כולם שרפו שם במיידאנק 143 00:21:06,100 --> 00:21:12,766 .אנחנו נסענו, הכניסו אותנו לרכבות. לא היינו הרבה אנשים 144 00:21:12,767 --> 00:21:25,966 .והביאו אותנו ל, לבודזין. ממיידאנק לבודזין, פולניה. בודזין, שמה פגשנו הרבה יהודים 145 00:21:25,967 --> 00:21:33,999 .יהודים. היה אס-אס מן אחד שהוא היה גרוע, היה רוצח 146 00:21:34,000 --> 00:21:41,032 .אז אמרו לנו שהנה יש לכם מזל, באתם היום, אתמול הרוצח הזה עזב 147 00:21:41,033 --> 00:21:45,666 .אז ככה אנחנו נשארו בחיים כל ה-4, ה-41 היינו 148 00:21:45,667 --> 00:21:48,332 .והסתדרנו, עבדנו בבודזין 149 00:21:48,333 --> 00:21:57,132 .שמה, בבודזין לקחו אותנו איזה תקופה לאומשלאגפלא... אומשולונג קראו לזה 150 00:21:57,133 --> 00:22:06,166 .אומשולונג זה נקרא אה, לפני המל..., אה ללמד מישהו מקצוע 151 00:22:06,167 --> 00:22:09,999 .אז זה נקרא, זה בית ספר למקצוע 152 00:22:10,000 --> 00:22:14,999 .אותנו, בארץ איך קוראים לזה? לא חשוב 153 00:22:15,000 --> 00:22:24,599 .והם נתנו לנו ללמוד פצירה לעבוד, עם המסור, וזה היה וולקסדויטשה, הם לימדו אותנו, וולקסדויטשים 154 00:22:24,600 --> 00:22:36,232 .ומשמה, ככה למדנו הרבה זמן, ובא משמה לקחו אותנו למיידץ. במיידץ עשו לי את ה-ק.ל. הזה 155 00:22:36,233 --> 00:22:46,432 .ושמה עבדנו באווירונים ב (???) זה חלק של מטוסים שאיפה תא הטייס יושב 156 00:22:46,433 --> 00:22:51,999 .שמה זה היה מחנה גם כן נורא, שמה היו תולים אנשים על הידיים 157 00:22:52,000 --> 00:23:04,599 .היינו הולכים בבוקר לעבודה, יכולנו לראות שדרה – אנשים תלויים על הידיים. זה היה, זה היה משהו נורא 158 00:23:04,600 --> 00:23:12,332 .ו..., וזה הלכנו לעבודה וככה היינו צריכים אחר כך לחזור 159 00:23:12,333 --> 00:23:21,132 .במיידץ כמה זמן הייתי, לא זוכר. ממיידץ שלחנו אותנו 160 00:23:21,133 --> 00:23:29,999 .מ-41 אנחנו כבר לא נשארו הרבה, אני חושב איזה 7. גם כן תלו אותם שמה 161 00:23:30,000 --> 00:23:39,999 .והיה כזה משטח גדול כזה, ששמה היו תולים אנשים לא רק על היידים, גם זה, תולים 162 00:23:40,000 --> 00:23:54,466 .היה מקרה אחד, תלו בן אדם שלוש פעמים נקרע, ובסוף תלו אותו 163 00:23:54,467 --> 00:24:07,866 ."ממיידץ, שעשו את הק.ל. הזה, זה גם כן הוא אומר, "אם לא תחזיק חזק, לא תבכה, לא תצעק, אני אעשה לך יותר בעדינות. תצעק אני אעשה יותר חזק 164 00:24:07,867 --> 00:24:20,132 .אבל זה כאב מאוד, מה זה עשה, עם מחט, מחט, בגסות. דקר לי, דקר את זה, עם טוש. אבל עברתי את זה 165 00:24:20,133 --> 00:24:30,366 .ממיידץ באה פקודה, לא ידענו מתי. אף פעם לא אמרו מחר נעשה את זה או אחר כך נעשה את זה, תוכנית. אף פעם לא ידענו תוכנית 166 00:24:30,367 --> 00:24:34,232 .לקחו אותנו, שלחו אותנו לוייליצ'קה 167 00:24:34,233 --> 00:24:44,699 .וייליצ'יקה היה מחנה של מכרות מלח. לא לקחו אותנו לעבודה, לא עשינו שום דבר, אבל גם אוכל לא נתנו לנו 168 00:24:44,700 --> 00:24:50,332 .לא יודע ממה היינו אוכלים. אחד מהשני היינו אוכלים 169 00:24:50,333 --> 00:24:57,999 .זה אנשים שעבדו בשירותים, לנקות בתי שימוש, לזה היה מקום עבודה הכי טוב 170 00:24:58,000 --> 00:25:06,499 .אלה היו מביאים קצת אוכל. מה שמצאו היו מביאים ובערב היינו מתחלקים ככה 171 00:25:06,500 --> 00:25:14,966 .אנחנו שמתחלקים. אני אומר לך, קבוצה שלנו מ (???) שהיינו מגטו ורשה עוד, החזקנו את עצמו יחד, כל הזמן ביחד 172 00:25:14,967 --> 00:25:23,999 .צביקה, אני זוכר. היינו מבשלים את ה, את העצמות, מה שהביאו 173 00:25:24,000 --> 00:25:39,199 .בוייליצ'קה היינו כמה זמן, לא זוכר. יום אחד שוב פעם בויילי'צקה לקחו את כולנו, הכניסו לרכבות ונסענו לפלוסנבורג 174 00:25:39,200 --> 00:25:46,299 ?כמה זמן. לעשות הפסקה 175 00:25:46,300 --> 00:25:47,232 MA: Ok. Yeah. 176 00:25:47,233 --> 00:25:54,866 IV: He told, this is too short. Short story until he got to Floss, where he stopped. 177 00:25:54,867 --> 00:25:59,466 {unintelligible} 178 00:25:59,467 --> 00:26:06,499 MA: Ok, so maybe we take a 30 seconds break, just to drink a little bit and to relax, and… 179 00:26:06,500 --> 00:26:19,266 .מראיין: תעשה קצת הפסקה, תחזור לעצמך 180 00:26:19,267 --> 00:26:20,366 .א.פ.: נסענו לפלוסנבורג. כמה זמן 181 00:26:20,367 --> 00:26:25,532 .מראיין: רגע אבא, כמה דקות. אוקיי, כמה דקות תן להם. אולי הם צריכים להתאושש מזה 182 00:26:25,533 --> 00:26:26,666 ?א.פ.: מה 183 00:26:26,667 --> 00:26:35,399 .מראיין: תעזוב דקה... תשאל את השאלה 184 00:26:35,400 --> 00:26:46,099 MA: For the camera it’s better…(???) 185 00:26:46,100 --> 00:26:50,299 .מראיין: כשאתה מדבר תסתכל עלי. עלי תסתכל 186 00:26:50,300 --> 00:26:52,499 ?א.פ.: בסדר. שאלת משהו 187 00:26:52,500 --> 00:26:53,299 ?מראיין: מה 188 00:26:53,300 --> 00:26:54,066 ?א.פ.: שאלת אותי משהו 189 00:26:54,067 --> 00:26:57,132 .מראיין: לא, לא, לא. לא. רגיל, קח כמה שניות 190 00:26:57,133 --> 00:26:57,332 .א.פ.: בסדר 191 00:26:57,333 --> 00:26:58,999 .מראיין: ברגע שאתה יכול להמשיך 192 00:26:59,000 --> 00:27:00,966 ...א.פ.: הנה, אה... מוייליצ'קה הכניסו 193 00:27:00,967 --> 00:27:03,299 .מראיין: שניה. אפשר לראות שהם מצלמים 194 00:27:03,300 --> 00:27:03,499 ?א.פ.: איך 195 00:27:03,500 --> 00:27:08,532 ?מראיין: שניה, אני אראה שזה מצלמים באמת. שניה. אתה רוצה עוד לשתות קצת אבא 196 00:27:08,533 --> 00:27:11,132 .א.פ.: שתיתי, כן 197 00:27:11,133 --> 00:27:11,999 MA: Ok. We can continue. We can… 198 00:27:12,000 --> 00:27:14,499 IV: Yeah? Alright, so… 199 00:27:14,500 --> 00:27:14,466 .מראיין: תמשיך 200 00:27:14,467 --> 00:27:19,832 .א.פ.: אני יכול להמשיך? נסענו, נסענו. הכניסו אותנו לרכבות 201 00:27:19,833 --> 00:27:29,032 .לאן? לא ידענו. וככה נסענו, נסענו הרבה זמן. אבל הייתה זמן שהרכבת בכלל עמדה 202 00:27:29,033 --> 00:27:38,066 .זה היה מצב הכ גרוע. אבל כל זה, תראו, נסענו. אין אוכל, אוכל לא נתנו, לא יודע ממה 203 00:27:38,067 --> 00:27:49,032 .עד היום אם אני שואל את עצמי ממה חייתי? הייתי כבר מוסלמן. הלכתי רק על שתי מקלות. קראו לי גם מוסלמן כבר 204 00:27:49,033 --> 00:27:58,699 .והייתי כבר פונה לדרך גם כן, איפה שכולם שלחו אותם, שהאס-אס קראו להם לחופש 205 00:27:58,700 --> 00:28:06,799 .עמדנו הרבה זמן ב, אה, ברכבת. הרכבת עמדה הרבה זמן. לא ידענו לאן 206 00:28:06,800 --> 00:28:14,099 .רק עכשיו אנחנו יודעים שהם רצו להביא אותנו לדאכאו או ל, או לאושוויץ 207 00:28:14,100 --> 00:28:16,432 .רק עכשיו נודע לנו 208 00:28:16,433 --> 00:28:23,999 .ואחר כך בכל זאת הם, נסענו, הגענו לפלוסנבורג. בפלוסנבורג נעמדנו 209 00:28:24,000 --> 00:28:34,999 .הם פותחים את הדלתות. הראוס, ראוס, ראוס. צעקות, כלבים, אס-אסים, מכות. משהו מהר, מהר, מהר לקפוץ מהרכבות 210 00:28:35,000 --> 00:28:46,566 .הם היו הרבה. אז זה, אני מדבר על אנשים פחות או יותר שהם, שלא, היו הרבה נפלו וירו בהם ונשארו 211 00:28:46,567 --> 00:28:52,066 .והנה אני, כאלו עוד מוסלן, בכל זאת עול קפצתי על הרגלים 212 00:28:52,067 --> 00:29:02,232 .נשארתי, אבל הרבה הרגו טרם בזמן שלא, לא, לא מהר רצו החוצה מהרכבות 213 00:29:02,233 --> 00:29:13,666 .הסתדרנו. שוב פעם עשו אפל. התחלנו ללכת, כמה זמן לא זוכר. בתוך פלוסנבורג. עוד לא ידעתי שזה קוראים לזה פלוסנבורג 214 00:29:13,667 --> 00:29:20,866 .רק כשהגענו, על יד השער, נדמה לי, היה כתוב פלוסנבורג. הגענו לשער 215 00:29:20,867 --> 00:29:27,599 .הכניסו אותנו בפנים 216 00:29:27,600 --> 00:29:37,666 .לא זוכר אם זה, אם הזה עם הכנר ישב על יד הדלת. על יד השער, כן, ניגן, תזמורת הייתה 217 00:29:37,667 --> 00:29:54,799 .ככה נכנסו לתוך, לתוך המחנה. עשו איזה רישום והביאו אותנו ל, אל אה, קראו לזה אנטלאוסונג, אנטלאוסונג, וושרום 218 00:29:54,800 --> 00:30:04,166 .אמרו לנו להתפשט. התפשטנו. עמדנו על יד המי שהיה ספר, שאלו מי שספר 219 00:30:04,167 --> 00:30:09,732 .נתנו לו אה, איזה מכונה, והוא היה מגלח אותנו 220 00:30:09,733 --> 00:30:18,666 .מגלח אותנו, מוריד כל שערה שלא תיפול בחזרה, ופה למעלה באמצע השאיר לנו דילוייזה שטראסה קראו לזה 221 00:30:18,667 --> 00:30:33,699 .דילוייזה שטראסה. זה היה, ז, זה, זה שביל זהב, שביל, שבילים. ככה הסתובבנו ערומים 222 00:30:33,700 --> 00:30:40,999 .בצד אחד באמת עשו לנו ריססו אותנו, צד שני עשו לנו מים 223 00:30:41,000 --> 00:30:51,866 .אבל את האמת להגיד, כמו שהכניסו אותנו אמרנו, אמרו לנו להתפשט, הסתכלנו על התקרה ואמרנו הנה, זה הסוף 224 00:30:51,867 --> 00:30:59,999 .הנה, זה, נותנים לנו את הגז. היו הרבה שהיו, התבטאו, התבטויות 225 00:31:00,000 --> 00:31:04,999 .בשביל מה היינו כל זה צריכים לעבור בשביל פה יחסלו אותנו 226 00:31:05,000 --> 00:31:12,999 .היינו בטוחים שמהתקרה יבוא הגז. אבל, לא יודע, נתנו לנו כמה חתיכות סבון 227 00:31:13,000 --> 00:31:24,966 .אני, כמה שאני זוכר שכתוב על הסבון הזה ראב – ר., ר.ב.א או ה, לא זוכר. ובלועזית 228 00:31:24,967 --> 00:31:37,566 .ונתנו בכל זאת מים. התרחצנו, יצאנו החוצה בלי בגדים. ערומים. על חצץ הסתובבנו 229 00:31:37,567 --> 00:31:49,166 .המגרש הזה, החצר שיצאנו היה חצר של חצץ שהם היו חד, חד כמו סכיני גילוח 230 00:31:49,167 --> 00:31:53,232 .החצץ הזה היה כמו סכין גילוח, ככה דרכנו על זה 231 00:31:53,233 --> 00:32:03,999 .כמה זמן הסתובבנו ערומים, אני לא זוכר כמה ימים. אבל אחרי כמה ימים נתנו לנו שקים של נייר 232 00:32:04,000 --> 00:32:14,999 .השקים נייר, וזה היינו לובשים את זה. אחר כך קיבלנו בגדים, את הפיג'מות אלו 233 00:32:15,000 --> 00:32:25,399 .אחרי זמן מה, וחילקו לנו לעבודה. לא יודע למה, איך ומה אני, אותי לקחו לשטיינברוך 234 00:32:25,400 --> 00:32:29,999 .לעבוד בשטיינברוך, במכרות של אה, של אבנים 235 00:32:30,000 --> 00:32:38,299 .שמה היינו צריכים, זה לא היה שום מטרה מה לעשות עם אבנים, המטרה היה רק לחסל אותנו 236 00:32:38,300 --> 00:32:49,499 .היינו מעבירים את האבנים ממקום למקום, ובדרך האס-אס מן עמד, שם רגל שניפול 237 00:32:49,500 --> 00:33:00,999 .אם אבן אחת קטנה היה על הכתף, היה זורק אותי בחזרה שניקח אבן אחרת, או ששני אנשים היינו עושים, לוקחים אבן גדולה והיינו הולכים 238 00:33:01,000 --> 00:33:12,132 .והכי גרוע הוא עמד באמצע האס-אס מן והוא היה שם רגל, שניפול למטה. אלה שנפלו למטה נפלו, לא ראינו אותם יותר 239 00:33:12,133 --> 00:33:25,932 .אחרי זמן מה, לא יודע, כנראה ראו שאני רשום שאני למדתי אה, שלוסריי, זה קראו לזה שלוסריי מה שלמדתי בבודזין 240 00:33:25,933 --> 00:33:41,999 .לקחו אותי להאלה, אלה, האלה... קונטרולהאלה. שמה עבדתי בביקורת, הניטים של הצלעות של המטוסים 241 00:33:42,000 --> 00:33:52,399 .הקאפו שלי היה עם נקודה אדומה, הוא היה כנראה קומוניסט. הוא לא היה כל כך רע 242 00:33:52,400 --> 00:33:59,099 .הכי גרועים היו אלה שהיו להם משולשים או ירוק או כהה 243 00:33:59,100 --> 00:34:14,899 .זה צבע כחול נדמה לי. אלה היו, הם היו הפטלינגה, הם היו אסירים, אבל הם התנהגו אלי נורא, איום. איום ונורא התנהגו אלינו 244 00:34:14,900 --> 00:34:23,132 .כן. ככה אני עבדתי שמה. אז, כן 245 00:34:23,133 --> 00:34:32,832 משמה לקחו אותי, שהגיל, לפי הגיל שלי, לא יודע, רשמו שמה שאני יליד .28 246 00:34:32,833 --> 00:34:41,332 .לקחו אותי לצריף של ילדים. צריף מספר 19. שמה גם היה אס-אס מן 247 00:34:41,333 --> 00:34:45,899 .הפטלינג, לא היה אס-אס מן, הוא היה הפטלינג, אבל גרמני. היה רע מאוד 248 00:34:45,900 --> 00:34:54,999 .הוא כל ספירה, כל אחד שהיינו נכנסים לצריף, הוא היה עם השוט, היה מרביץ על הראש 249 00:34:55,000 --> 00:35:00,966 .המטרה היה להתגנב, שלא, אי אפשר היה להתגנב, שלא להתחמק ממנה 250 00:35:00,967 --> 00:35:10,032 .אבל לפני שהוא נתן את המכה הזאת היינו מוכרחים לעבור על ידו, מפני שעל ידו עמד האחד שנתן את החתיכת לחם 251 00:35:10,033 --> 00:35:12,532 .את החתיכת לחם היינו מקבלים רק בערב 252 00:35:12,533 --> 00:35:20,666 .עם זה היינו נכנסים בפנים, ואני קיבלתי מקום לישון קומה שניה על הפריצ'ים האלה 253 00:35:20,667 --> 00:35:29,799 .קראו לזה פריצ'ים. זה מיטות עץ. אני בקומה שנייה 254 00:35:29,800 --> 00:35:34,166 .פעם אחת רציתי בכל זאת להרגיש את הטעם, הטעם של הלחם 255 00:35:34,167 --> 00:35:42,832 .לקחתי את הלחם. נכנסתי איתו לתוך סמרטוט, או כובע, היה לי כובע כזה 256 00:35:42,833 --> 00:35:48,932 .את הכובע הכנסתי לקופסא של האוכל. למי שלא היה קופסא לא היה מקבל אוכל 257 00:35:48,933 --> 00:35:55,766 .וזה הייתי שם את ה, את הראש, אמרתי בבוקר אני אקום אני ארגיש את הטעם של הלחם 258 00:35:55,767 --> 00:36:08,999 .אבל לצערי קמתי בבוקר – לחם לא היה. גנבו לי את הלחם. אז ככה כל היום הייתי בלי שום אוכל, רק בצהריים נתנו לנו את ה, שוב פעם את המרק 259 00:36:09,000 --> 00:36:19,166 .פה היה זה מן מרק – חתיכות משולשים 260 00:36:19,167 --> 00:36:26,599 .זה אני לא אגיד שכמו, זה היה דומה לקצת, לגרעינים של, של חמניות, אבל הם היו משולשים 261 00:36:26,600 --> 00:36:37,032 .הם מאוד שרפו, מאוד שרפו, שרטו אותנו. מאוד שרטנו אותנו. מזה חיינו 262 00:36:37,033 --> 00:36:39,999 טוב, אז זה, זה, זה היה בלוק .19 263 00:36:40,000 --> 00:36:43,499 .הגרמני הזה היה רע מאוד 264 00:36:43,500 --> 00:37:01,732 .כמה זמן לא היינו שמה, יום אחד אמרו "יודן ראוס". כל היהודים החוצה ויצאנו החוצה לפני הבלוק 19, שם על ה..., זה היה, האפל עשו 265 00:37:01,733 --> 00:37:09,999 .אז באו עוד הרוסים. היו רוסים, אמרו תנו לנו, לקחו לי את הכובע, לקחו לי גם את המעיל 266 00:37:10,000 --> 00:37:16,999 .אתם כבר לא צריכים שום דבר. הולכים, אתכם, את היהודים, אתכם הולכים להרוג 267 00:37:17,000 --> 00:37:25,099 .וזה, זה, עם זה אנחנו, זה אנחנו אכלנו. זה, זה, זה נשאר אצלנו. שהנה באמת הולכים להרוג אותנו 268 00:37:25,100 --> 00:37:36,599 .כי עובדה שרק את היהודים מוציאים. ככה באמת היה, הם עשו, אצלם היה אצל הגרמנים חמש, חמש שורות אם אני זוכר 269 00:37:36,600 --> 00:37:48,499 .חמש, בכל שורה חמש. וככה היה, הוא היה סופר. אוי ואבוי אם מישהו לא עמד ישר. אוי ואבוי, היה מקבל עם אה, עם השוט 270 00:37:48,500 --> 00:37:58,366 .ככה אה, לקחו את כל היהודים מכל המחנה, לא רק בלוק 19. היו עוד יהודים בבלוקים, בבלוקים אחרים 271 00:37:58,367 --> 00:38:16,666 .אני הייתי בבלוק 19 של, של ילדים. והתחלנו ללכת. כמה זמן – לא זוכר. הכניסו אותנו לרכבות והתחלנו לנסוע. הרבה זמן לא נסענו 272 00:38:16,667 --> 00:38:30,066 .באו מטוסים אמריקאים והפציצו אותנו. הרבה התחילו לברוח, לקפוץ מהרכב, מהרכבת. גם אני קפצתי, אבל אני לא ברחתי 273 00:38:30,067 --> 00:38:43,166 .אני התחבאתי מתחת לקרון. היו הרבה שברחו, אז עמדו הגרמנים, ההפטלינגה, מה שהיה להם את הפונקט אחר, אלה הם היו פושעים 274 00:38:43,167 --> 00:38:55,666 .אלה קיבלו נשק, אבל עד היום הזה אני זוכר היה אחד עם חצי יד, הוא עם הרובה, הוא עמד למעלה, על קרון למעלה וירה 275 00:38:55,667 --> 00:39:02,199 .וירה, הרג הרבה אנשים. ואחר כך התחילו לאסוף אותנו בחזרה 276 00:39:02,200 --> 00:39:15,299 .עלינו על הרכבת והתחלנו ל, לנסוע. הרבה זמן לא. אפילו לא כמה שעות. אולי שעה, אולי שעתיים. לא זוכר. לא הרבה זמן 277 00:39:15,300 --> 00:39:24,666 .הפציצו אותנו עוד פעם ובזה נגמר הרכבת. התחלנו. הם אספו את ה..., מי שעוד היה חי חי 278 00:39:24,667 --> 00:39:35,999 .אספו אותנו, וסידרו אותנו חמש חמש, והתחלנו ללכת. זהו, זה נקרא ה, היה טוייטן-מארש 279 00:39:36,000 --> 00:39:42,166 .הצעדת המוות. הלכנו בלי מטרה, בלי מים, בלי אוכל 280 00:39:42,167 --> 00:39:55,166 .הלכנו מההתחלה יום ולילה, אז באו להפציץ אותנו, אז היינו הולכים, השתדלנו.. הם, הגרמנים, רק בלילה, כי גם הם פחדו 281 00:39:55,167 --> 00:40:04,932 .ביום הכניסו אותנו ליערות, אבל אלה הם.. הגרמנים, אס-אס מנים, זה כבר לא היה אס-אס מנים כל כך 282 00:40:04,933 --> 00:40:11,566 .גרמנים משתי הצדדים שהלכו אחרי, אנחנו באמצע והם היו, הלכנו משני הצדדים 283 00:40:11,567 --> 00:40:19,266 .היו יורים, סתם יורים, ואנחנו כבר לא היינו הולכים. היינו סוחבים אחד השני, סוחבים אחד השני 284 00:40:19,267 --> 00:40:29,366 .אם אני החזקתי אחד, אני לא הייתי יודע אם הוא היה חי או מת. וזה שהחזיק אותי גם כן לא היה בטוח אם אני חי. ככה הלכנו 285 00:40:29,367 --> 00:40:45,499 .לפעמים חשבנו שמרחוק אוטוט... רואים מים. בינתיים הגענו שמה, זה לא היה מים. היינו מלקקים את אה, את העשב, את האדמה, את העצים היינו מלקקים 286 00:40:45,500 --> 00:40:48,532 .לא היה מים 287 00:40:48,533 --> 00:41:04,466 .אני זוכר עיר אחת, לא זוכר, לא יודע איזה עיר. עמדו גויי... עמדו אנשים גרמנים עם אמבטיה, אני זוכר, עם תפוחי אדמה לא מבושלים וחילקו לנו 288 00:41:04,467 --> 00:41:16,332 .אבל שזה, מי שאכל את זה מת. נפל, ועוד, עוד הוסיף לו את הכדור וזה נפל לתוך, לתוך, לתוך התעלות ביוב 289 00:41:16,333 --> 00:41:24,099 .משני הצדדים פה, משני הצדדים יש תעלות, שמה היו זורקים את הגוויות, עם הרגלים היה זורק 290 00:41:24,100 --> 00:41:30,499 .ואם הוא היה עוד יורה, לפעמים הם לא היו יורים, סתם ככה זורקים אותו, אפילו שהיה חי 291 00:41:30,500 --> 00:41:38,766 .כי היה להם כדורים דום דום, קראו לזה. כדורים מיוחדים.עם אה... זה היה עושה פצעים 292 00:41:38,767 --> 00:41:46,999 .זה היה, אני ראיתי דווקא זה פעם אחת, שירה. מה שזה, הכדור הזה היה. כדור דום-דום 293 00:41:47,000 --> 00:42:04,466 .זה מה שאני זוכר, עד היום הזה. ככה הלכנו. אז כמו שאמרתי, ביום היינו ביער, אבל פעם אחרונה הכניסו אותנו לאסם של איזה כפר, ושמה היינו בפנים 294 00:42:04,467 --> 00:42:18,699 .אז היינו, התחבאנו בתוך הקש. בא הגרמני עם הקלשון, היה דוקר אותנו לצאת משמה. וגם כן דקרו ואנשים נשארו שם למות 295 00:42:18,700 --> 00:42:30,266 .אם אה, אם הזכרון שלי נכון, אני בטוח בזה שצבי פלדמן הוא יצא החוצה, עם בן אדם מת הוציאו אותו החוצה 296 00:42:30,267 --> 00:43:14,199 .בסדר. אני דקה בסדר 297 00:43:14,200 --> 00:43:23,166 .אני אומר זה, אני, זה כמה שאני זוכר, שזה היה צבי פלדמן, שהוא הוציא בן אדם מת משם, מהצריף הזה 298 00:43:23,167 --> 00:43:37,632 .זה לא היה צריף, זה אסם איפה ש, איפה שהאיכרים מחזיקים את החיטה, את ה... את החיטה, נכון, ואת הקש בשביל ה, בשביל הבהמות שלהם 299 00:43:37,633 --> 00:43:49,899 .אני מה שאני עשיתי הורדתי את השרוול ומצאתי שמה גרעינים, עד היום הזה אני לא זוכר איזה גרעינים זה, אבל מילאתי, שיהיה לי, שיהיה 300 00:43:49,900 --> 00:44:04,799 .אני יודע... זה, אני מחזיק גם של צביקה, אז הוא בא, הוא יוציא בן אדם, חזר בחזרה. אומר שתדעו לכם, אני חושב שיש, שומעים טנקים למטה 301 00:44:04,800 --> 00:44:14,266 .אנחנו היינו למעלה, והטנקים למטה. והוא אומר שאני חו, שומע, ואני רואה שיש טנקים למטה. לא האמנו לו 302 00:44:14,267 --> 00:44:25,766 .לאט לאט התחלנו לפתוח את הדלת. ראינו שאין אף גרמני על ידינו. אני זה, גרמני אחד היה, גם אני ניסיתי לתת לו בעיטה, אני נפלתי 303 00:44:25,767 --> 00:44:34,399 .היו עוד כאלה שניסו לתת לו בעיטה, נפלו. מה הסוף, לא יודע מה שהם הגרמנים אלו. כל אחד, ראינו באמת את הטנקים 304 00:44:34,400 --> 00:44:45,866 .התחלנו לרדת, לרדת מההר. זה היה כפר, אנשים התפשטו בתוך הכפר, אכלו כל מיני, מה שמצאו 305 00:44:45,867 --> 00:44:54,266 .אוכל שלי הראשון היה קליפות של חזירים. זה אוכל שלי הראשון. אז גם כן התחלנו כבר לרדת כולנו 306 00:44:54,267 --> 00:45:06,099 .איך שיצאו כבר, היו, גם אני זוכר. היו קצינים יהודים שיצאנו מהטנקים. קודם כל הטנקים אמרו לנו לחזור בחזרה 307 00:45:06,100 --> 00:45:18,366 .גירשו אותנו בחזרה והם נסעו הטנקים. השלב השני של הטנקים, יותר מאוחר, כבר ירדו הקצינים והתחילו לטפל בנו 308 00:45:18,367 --> 00:45:25,666 .נתנו לנו, אני זוכר, אטריות חמות בקופסאות וחלב. זה אני זוכר, זה אכלתי 309 00:45:25,667 --> 00:45:39,899 .זה, בזה אני חושב שאני נשארתי בחיים, כי כל אלה שאכלו את השומן, את הבשר, כל זה מה שעשו בכפר, יכולנו לראות את השדה שחור עם, עם גוויות 310 00:45:39,900 --> 00:45:47,699 .כמה זמן ככה הייתה שמחה הזאתי, שמחה, אני לא יודע, לא, אמרתי שמחה, זה לא נכון 311 00:45:47,700 --> 00:45:57,999 .כמה זמן זה ככה, לא יודע מה עשינו. גם לא קפצנו, גם לא שרנו, גם לא צחקנו 312 00:45:58,000 --> 00:46:10,199 .התחילו היהודים. הקצינים התחילו כבר לטפל בנו. לקחו אותנו לכפר, לכפר הזה, כמה שאני זוכר קראו לזה שוואנדורף 313 00:46:10,200 --> 00:46:17,932 .יש כאלה שאומרים שם אחר, אני זוכר שוואנדורף. לקחו אותנו לשוואנדורף, זה לא היה רחוק 314 00:46:17,933 --> 00:46:34,666 .הכניסו אותנו לאיזשהו בית ושמה נתנו לנו להישאר. אני, כמה ימים שהייתי שמה, או אפילו יותר, הייתי ישן על יד הדלת כי פחדתי והייתי בטוח אוטו... באים לקחת אותי בחזרה 315 00:46:34,667 --> 00:46:51,499 .עד שאני לא יודע מה קרה שהתרגלתי שאני חופשי. ככה, זהו היה השחרור שלי. זה אני חושב, זהו. זה השחרור שלי 316 00:46:51,500 --> 00:46:57,432 IV: He told the story of Flossenbürg until the freedom… 317 00:46:57,433 --> 00:47:00,132 .א.פ.: יש הרבה דברים שהשמטתי 318 00:47:00,133 --> 00:47:12,099 ?מראיין: אמרתי לו. בפלוסנבורג, הוא שואל, אתה לא חייב לענות. מה לפי דעתך היה הדבר הכי גרוע? מבחינתך? מה הדבר הכי אכזרי שראית שם 319 00:47:12,100 --> 00:47:22,566 .א.פ.: הכי אכזרי? זה הכי אכזרי, אמרתי, שאמרו לנו להתפשט, קיבלנו את הסבון, הסתכלנו בתקרה 320 00:47:22,567 --> 00:47:38,766 .זה היה הכי אכזרי, שגט, שהנה עברנו גטו ורשה, עברו בודזין (???) מיידץ, כך זה עברנו בשביל להגיע לכאן שפה בפלוסנבורג יתנו לנו את הגז, שפה יחסלו אותנו 321 00:47:38,767 --> 00:47:55,999 .זה, אני חושב, זה הכי כואב, הכי מכאיב והכי פוגע 322 00:47:56,000 --> 00:48:37,199 IV: So the most cruel thing for him wasn’t that they killed people (???) The most cruel thing for him (???) from gas, tonight. This is a cruel thing for him. 323 00:48:37,200 --> 00:48:52,566 They also thought why they invested so many efforts in order to survive during the war if the end is so close, and if in a minute they will be in the gas chamber. 324 00:48:52,567 --> 00:48:56,866 Ok, I’ll ask him to continue the freedom. 325 00:48:56,867 --> 00:49:03,932 .מראיין: מה שהוא מבקש זה שתמשיך את הסיפור מהרגע שהשתחררת עד העלייה לישראל 326 00:49:03,933 --> 00:49:05,099 .א.פ.: לא הבנתי מה שאתה אומר 327 00:49:05,100 --> 00:49:11,499 .מראיין: את הסיפור תמשיך. אחרי ששיחררו אותך עכשיו, הוא רוצה לשמוע מה קרה מעכשיו עד שהגעת לישראל 328 00:49:11,500 --> 00:49:14,066 .א.פ.: אה, טוב. בסדר 329 00:49:14,067 --> 00:49:15,232 ?מראיין: טוב 330 00:49:15,233 --> 00:49:18,999 ?א.פ.: כן. עוד קצת. עוד קצת נחכה 331 00:49:19,000 --> 00:49:19,166 .מראיין: כן 332 00:49:19,167 --> 00:49:26,199 .א.פ.: עוד טיפה 333 00:49:26,200 --> 00:49:30,066 .כמה דברים השמטתי, שכבר לא זכרתי 334 00:49:30,067 --> 00:49:33,299 (???) :מראיין 335 00:49:33,300 --> 00:49:38,432 ?א.פ.: אז מהשחרור 336 00:49:38,433 --> 00:49:40,899 .מראיין: בחדר אתה הייתה נמצא, שכבת, בדלת 337 00:49:40,900 --> 00:49:45,699 .א.פ.: כן, כן. בסדר, כן. אז ב, אז אני יכולה להמשיך 338 00:49:45,700 --> 00:49:59,199 .בשוונ.... אה, אמרתי בשוואנדורף, יש כאלו שאומרים שם אחר, אבל אני זוכר שוואנדרוף. כפר, זה צריך להיות, הם אומרים שזה פה 50-60 ק"מ מפה, הלכנו ברגל 339 00:49:59,200 --> 00:50:10,199 .זה היה זה, קראו לזה צעדת המוות. צעדת המוות זה לא אנחנו המצאנו את זה, זה הם הגרמנים אמרו, שזה צעדת המוות, שזה, אנחנו נלך עד הסוף 340 00:50:10,200 --> 00:50:15,632 .זה נקרא עד הסוף, עד שאנחנו, עד שישאר אח, אף אחד לא ישאר מאיתנו. ככה הם אמרו 341 00:50:15,633 --> 00:50:30,166 .אלה ש... הגרמ... שהלכו משני הצדדים. הם לא היו נכנ, חס וחלילה, נכנסים בין השורות. זה הם לא היו מעיזים, כי אנחנו עלולים להדביק להם עם כינים. אז הם הדביקו את זה 342 00:50:30,167 --> 00:50:37,299 .הם אמרו זה צעדת המוות, צעדת המוות. זהו זה. ואנחנו באמת הלכנו קצת 343 00:50:37,300 --> 00:50:54,632 .אז מה, נחזור בחזרה לשוונדורף. אז אה, כמה זמן בשוונדורף לא הייתי, אבל שמה כבר בכפר התחלנו, האמריקאים אירגנו לנו אוכל, גם בגדים, גם יכולנו להתרחץ שמה 344 00:50:54,633 --> 00:51:01,166 .ומשוונדורף, את האמת אגיד 345 00:51:01,167 --> 00:51:11,566 .אמרתי פעם באחד המחנות, לא זוכר איפה, אף פעם לא חשבנו שנשתחרר, שיהיה חיים אחרים 346 00:51:11,567 --> 00:51:24,899 .לא ידענו, לא תיארנו לעצמו חיים אחרים. אבל לא יודע, בכל זאת משהו נכנס, תת הכרתי, שאם אני אשאר יהודי, לא רוצה להיות יהודי 347 00:51:24,900 --> 00:51:45,066 .אבל זה, זה אחרת קצת. הנה, שוואנדורף הייתי אחרי כמה ימים, היינו כמה ילדים יחד, שוב פעם אותו דבר – צביקה, ועוד כמה שהיינו יחד מגטו ורשה עוד 348 00:51:45,067 --> 00:52:03,732 .זכרונו לברכה (???) חיים גולדרייך. לקחנו סוס עם עגלה והלכנו לחפש יהודים. עד שהגענו לנויבורג אם וולד, נויבורג אם וולד מצאנו הרבה יהודים 349 00:52:03,733 --> 00:52:09,632 .שמה היינו, היה לנו כבר יותר טוב שמה והם היו קצת יותר מאורגנים 350 00:52:09,633 --> 00:52:17,066 .כבר התחילו קצת יותר לדאוג לנו, אבל זה, עוד לא התחלנו, עוד לא הסתפקנו בזה 351 00:52:17,067 --> 00:52:27,266 .משמה, לא יודע כמה זמן, נסענו לפרנקפורט. אזור פרנקפורט, על יד פרנקפורט, קוראים לזה סלצהיים 352 00:52:27,267 --> 00:52:42,499 .ושמה כבר התחילו להגיע מבריגדה, והתחילו לארגן, לארגן אנשים גילאים רך, כמו הגילאים של נוער כמוני, והקימו קיבוץ 353 00:52:42,500 --> 00:52:47,832 .קראו לזה קיבוץ והרבה זמן לא היינו 354 00:52:47,833 --> 00:53:04,199 .אירגנו אונייה, קראו לזה שמפליון. לקחו אותנו מסלצהיים, שמה הכרתי גם את האמא שלך, את אישתי, נורית, נורית קרומוולד, מהבית 355 00:53:04,200 --> 00:53:19,466 .שמה היכרתי אותה, היא, שהיא יוצאת אושוויץ וברגן בלזן, והביאו אותנו למרסל – צרפת, שמה לא, היינו כמה ימים 356 00:53:19,467 --> 00:53:33,499 .אני זוכר ששמה היה ליל סדר, עשו לנו. ואחרי זה עלינו על אונייה שקוראים לזה שמפליון ונסענו לארץ ישראל 357 00:53:33,500 --> 00:53:41,999 .לארץ ישראל, לארץ ישראל זה אני עוד ה, באנו באופן לגאלי 358 00:53:42,000 --> 00:53:52,799 .האנגלים, אה, האנגלים לקחו אותנו באופן לגאלי. בארץ ישראל היו, לא היו ה, ארץ ישראל היה פלשתין 359 00:53:52,800 --> 00:53:58,366 .אין, האנגלים שמה שלטו, אבל הם לקחו אותנו באופן לגאלי 360 00:53:58,367 --> 00:54:04,999 .ככה נסענו על השמפליון, כמה זמן לא זוכר. הגענו לעתלית 361 00:54:05,000 --> 00:54:13,999 .בעתלית היינו כמה זמן, גם כן לא זוכר. באו מקי.. מקיבוצים, לקחו אותנו לעליית הנוער 362 00:54:14,000 --> 00:54:24,999 .בא מתיתיהו שלם ולקחו אות, לקח אותנו לרמת יוחנן, כולל צביקה פלדמן 363 00:54:25,000 --> 00:54:33,199 .לקח אותנו לרמת יוחנן לקיבוץ, שמה עבדנו ח..., עבדנו חצי יום וחצי יום למדנו 364 00:54:33,200 --> 00:54:38,566 .עד שפרצה מלחמה בשנת 47, שלקחו אותי לצבא 365 00:54:38,567 --> 00:54:51,532 .לצבא נודע שאני אה, עבדתי באווירונים. לקחו אותנו לחיל אוויר 366 00:54:51,533 --> 00:55:05,966 .מראיין: שאלה בגדול, מכל הדברים שעברת, מה. לא מה השאיר את החותם, אלא מה היה... הכי קשה, אני יודע? אפשר להגיד את זה ככה 367 00:55:05,967 --> 00:55:06,666 ?א.פ.: לי 368 00:55:06,667 --> 00:55:10,599 ...מראיין: מה היה לך אישית הכי קשה. למרות שהוא שאל את זה כבר בצורה 369 00:55:10,600 --> 00:55:17,066 .א.פ.: אני לא יכול להגיד כבר באופן כללי, אבל באופן אישי אני יכול להגיד 370 00:55:17,067 --> 00:55:34,899 ...עוד לא אה, עיכלתי את זה שהייתי כבר בין אנשים בקיבוץ, אבל עוד לא הצלחתי לעכל 371 00:55:34,900 --> 00:55:36,232 .שאני לבד 372 00:55:36,233 --> 00:55:48,499 .אין אף אחד במשפחה 373 00:55:48,500 --> 00:56:03,666 .היה עוד מומנט קשים, שהייתי פותח את הרדיו ושומע תפילים, תפילה, חזנות. הייתי נזכר מהבית 374 00:56:03,667 --> 00:56:17,799 .אבל פתאום זה בא, אני צריך לאכול את זה עם מחשבה 375 00:56:17,800 --> 00:56:32,466 .משפחה כזאת גדולה, נשארתי לבד 376 00:56:32,467 --> 00:56:37,866 .אז אה, אני יכול להמשיך גם בקשר ל... להתחתן 377 00:56:37,867 --> 00:56:39,632 .מראיין: תגיד מה שבא לך 378 00:56:39,633 --> 00:56:39,999 ?א.פ.: מה 379 00:56:40,000 --> 00:56:41,532 .מראיין: תגיד מה שבא לך 380 00:56:41,533 --> 00:56:46,799 .א.פ.: כן? פרצה מלחמה, לקחו אותי לצבא 381 00:56:46,800 --> 00:57:02,499 .הייתי בצבא כבר, אבל החברות עם, עם נורית קרומגולד, קראו לה סוניה קרומגולד, התחברנו, היינו חברים מאוד קרובים, אבל אני הלכתי לצבא 382 00:57:02,500 --> 00:57:14,599 .היא נשארה בקיבוץ. אבל בכל זאת איך שלא יהיה, היינו... היא הייתה זקוקה למשפחה, אני הייתי זקוק למשפחה 383 00:57:14,600 --> 00:57:28,999 .וככה זה היה. בשנת 50 התחתנתי. התחתנתי עוד כשהייתי בקיבוץ, בלי שום דבר, בלי שום משהו ביד לעתיד 384 00:57:29,000 --> 00:57:33,699 .אבל התחתנו אצל הידידים 385 00:57:33,700 --> 00:57:41,066 .היא חזרה לקיבוץ, אני חזרתי לצבא, כי לא היה איפה להש... לגור 386 00:57:41,067 --> 00:58:02,999 .אבל לאט לאט אני השתחררתי, מצאתי עבודה, גם אשת, אשתי סוניה קרומגולד, סוניה פאבישביץ' עזבה את הקיבוץ, מצאה עבודה, למדה פסיכולוגיה, נעשתה מורה לחינוך מיוחד 387 00:58:03,000 --> 00:58:09,499 .סידרה לי מקום באותו מקום, באותו מוסד. עבדנו כמה שנים יחד באותו מוסד 388 00:58:09,500 --> 00:58:15,632 .לאט לאט בנינו את עצמו. בנינו 389 00:58:15,633 --> 00:58:38,199 .שכרנו צריף, אז נולד בן אחד. בנינו בית, הרשנו לעצמו, נולד עוד בן אחד, זה נחמי שיושב פה, שהוא מטפל בי כל כך יפה. לולא הוא אני לא יודע אם הייתי מסוגל להגיע עד כאן כרגע 390 00:58:38,200 --> 00:58:46,132 .אני, הסבלנות שלו זה, אה... צריכים. לא רק הוא אני חושב 391 00:58:46,133 --> 00:58:58,632 .כל המשפחה סבלה מזה, מזה, מהעבר, כי אי אפשר להגיד שנשארו נקיים 392 00:58:58,633 --> 00:59:09,632 .יש פגם לכל החיים וזה ישאר. זה הסבל, רק סובלים, ס... המשפחה שהקמתי 393 00:59:09,633 --> 00:59:33,566 .יש לי גם בת, שיכולנו להרשות לעצמו שלושה ילדים. אבל כמו שאמרתי הפצע הזה לעולם, כל זמן שאשתי זכרונה לברכה איננה, זה אותי עוד לא התרפא 394 00:59:33,567 --> 00:59:55,999 .וכנראה לעולם זה לא יכול להירפא. הנחמה, ילדים נכון, אבל לפעמים זה גם, שיודעים שזה, עשינו עוול לילדים, שהדור הזה הקים עוד דור שצריך לסבול 395 00:59:56,000 --> 01:00:07,899 .זה נקרא דור השני של ניצולי שואה. זה, זה דעתי, שלא רק אני סוב, סוב, הדור הראשון סובל 396 01:00:07,900 --> 01:00:17,999 .שהשארנו ירושה שיסבלו. אי אפשר לעשות אותו דבר, אבל בכל זאת סבל נשאר 397 01:00:18,000 --> 01:00:25,266 .המשך של הדור השני, ואני מקווה, מקווה, מקווה שבזה ישאר 398 01:00:25,267 --> 01:00:32,399 .ואני מוכרח להגיד תודה רבה לנחמי, לקובי שמלווה אותי פה עכשיו, פה הרבה 399 01:00:32,400 --> 01:00:46,799 .תומך בי בהרבה. באמת תודה רבה. ותודה רבה, תודה רבה. ומה אגיד? הנה, פלוסנבורג מוכרח לחזור 400 01:00:46,800 --> 01:00:57,632 .פלוסנבורג רצה להשמיד אותי. אני מנחם את עצמי. רצה להשמיד אותי ואברהם חי. אברהם חי 401 01:00:57,633 --> 01:01:10,999 .לא יודע איזה צורה חי, חי. חי. נושם. עבד. גידל יל... משפחה. עוד פעם אני אומר, תודה רבה. למי? אני לא יודע 402 01:01:11,000 --> 01:01:28,267 .אני אומר עוד פעם תודה רבה, אני לא יודע למי. אני לא ידעתי. תודה רבה